מאמר שני, כ 5

המשך כ. החבר: וכלל הדברים, ענין זה שאמרנו, כי עד שמונה עשרה שעות אחור מארץ ישראל – מתחיל בכל חלקי הישוב היום שהתחיל בארץ ישראל, צריך להיות לנו לעיקר בקריאת ימי השבוע. והיות ובארץ ישראל היה המקום שבו נעשתה ההתחלה לקריאת שמות הימים, ובדקה הראשונה של זריחת השמש הראשונה היה המרחק בין ארץ ישראל ובין המקום שבו עמדה אז השמש מהלך שש שעות לשמש (כי דקה ראשונה זו היתה שעת שקיעת השמש בארץ ישראל, כפי שבארנו, ובאותו זמן השמש עומדת בשפולי הרקיע ורחוקה מהלך שש שעות מאמצע הרקיע שכנגד ארץ ישראל), ואם נבוא לחשוב אודות התחלת יום מסוים בכל העולם, נאמר למשל יום שבת, נוכל לומר שההתחלה ליום זה נמשכת והולכת במקומות שונים בעולם תוך שמונה עשרה שעות הקרובות, וכעבור שמונה עשרה שעות, והוא חצות יום שבת, עומדת השמש באמצע הרקיע בארץ ישראל, ואז הוא ערב בתחילת סין, והוא המקום האחרון שבו נכנסת השבת.

לקחנו לדוגמא דוקא את השבת, כי הוא היום הראשון שבו החלה השמש להסתובב מסוף המערב, ואדם הראשון ראה אותה כשהיא שוקעת בארץ ישראל, וקבע את אותה שעה להתחלת זמן השבת.