מאמר שני, לב

לב. החבר: ואמנם האומות 'המתות' אשר ניסו להדמות לעם ישראל, האומה 'החיה', לא השיגו בהשתדלותם יותר מדמיון חיצוני בלבד. בנו בתי מקדש לאלוהיהם, אך לא נראה בהם שום אות ומופת אלוהי. הכינו את עצמם לקבלת הנבואה, על ידי פרישות ונזירות מהנאות העולם, אך הנבואה לא הופיעה אצלם. הרגיזו והכעיסו ובעטו באלוהיהם, ועם כל זה לא ירדה להם אש משמים להענישם, ולא נגפו במגיפה פתאומית כדי שיתברר שהעונש הוא מה' ולא בדרך מקרה. ואם נפגע לב הדת, והוא מקום מקדשם, בכל זאת לא נהרס בגללו מצבם המדיני והחמרי. במה תלויה הצלחת הדתות ומעמדם? במספר המאמינים בהם, אם מעט או רב, אם חזקים הם או חלשים, ואם הם מאוחדים או מפולגים, הכל לפי מה שראוי להיות על פי התפתחותן הטבעית, בדרך הטבע והמקרה.
(אך מצבה של האומה הישראלית שונה ממצב זה), בהמצא פגע את בית מקדשינו, שהוא לב האומה, כולנו אבדנו. וכשירפא מזבח ה', אף אנו נרפא. וזאת מבלי כל קשר למספרינו, אם רב או מעט, ובאיזה מצב יהיה עמינו (אם בפיזור או בקיבוץ), כי המלך המושל ומנהיג את עמינו, והמחזיק את האומה בפזוריה ובגלותה, הוא אל חי.