מסכת אהלות, פרק א, משנה ח

משנה ח: מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע, עֲשָׂרָה בַקֻּרְסָל, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָאַרְכֻּבָּה, אֶחָד בַּיָּרֵךְ, שְׁלשָׁה בַקַּטְלִית, אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע, שְׁנַיִם בַּקָּנֶה, וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק, אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַכָּתֵף. מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה. וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה, תִּשְׁעָה בָרֹאשׁ, שְׁמֹנָה בַצַּוָּאר, שִׁשָּׁה בַמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב, וַחֲמִשָּׁה בִנְקָבָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל:

משנה ח: מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵבָרִים יש בָּאָדָם, ותחילה מונה המשנה את האברים הכפולים שיש לכל אדם, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל האחת, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע מחמש האצבעות שבה, עֲשָׂרָה בַקֻּרְסָל, שהוא מקום חיבור כף הרגל והשוק, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָאַרְכֻּבָּה – בברך, אֶחָד בַּיָּרֵךְ, שְׁלשָׁה בַקַּטְלִית – בראש הירך, סמוך למתניים, אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת בצד אחד של גוף האדם, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד האחת, שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע מחמש האצבעות, שְׁנַיִם בַּקָּנֶה של היד, מכף היד ועד המרפק, וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק, אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַכָּתֵף. הרי אלו מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה – מצידו האחד של האדם, וּמֵאָה וְאֶחָד כנגדם מִזֶּה – מצידו השני, הרי אלו מאתיים ושתים אברים בידים, ברגלים ובצלעות, שהם אברים כפולים. וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה, תִּשְׁעָה בָרֹאשׁ, שְׁמֹנָה בַצַּוָּאר, שִׁשָּׁה בַמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב, והם עצמות החזה הסוגרות על הלב, וַחֲמִשָּׁה בִנְקָבָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מאברים אלו מְטַמֵּא בְמַגָּע – את הנוגע בו, וּבְמַשָּׂא – את הנושא אותו אף שאינו נוגע בו, וכגון שמזיזו על ידי מקל, וּבְאֹהֶל – אם היה אותו אבר באהל, כל הנכנס אל האהל נטמא.

אֵימָתַי מטמאים איברים אלו במגע במשא ובאהל, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, והיינו שנשאר בו בשר בשיעור כזה שאילו היה האדם חי, היה יכול להתרפא על ידי הבשר שנשאר על אותו אבר, ושיעור זה הוא מעט פחות מכזית, ובתנאי שנשארו גם גידים באבר זה. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמְּאִין אברים אלו רק בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, כיון שנאמר (במדבר יט יד) 'אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל', ללמד שרק אדם שלם מטמא באהל, וכן אבר שנחשב כאדם שלם לענין זה שיש בו בשר גידים ועצמות, ואילו אבר שאין בו את כל אלו בשיעור הראוי, אינו מטמא טומאת אהל, אלא טומאת מגע ומשא בלבד.