מסכת אהלות, פרק ג, משנה ו

משנה ו: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פִּתְחוֹ בְטֶפַח, וְהַמֵּת, פִּתְחוֹ בְאַרְבָּעָה טְפָחִים, לְהַצִּיל הַטֻּמְאָה עַל הַפְּתָחִים. אֲבָל לְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה, בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. גָּדוֹל מִכַּזַּיִת, כַּמֵּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת, כַּמֵּת:

משנה ו: במשנה להלן (פ"ז מ"ג) יבואר שמת או חלק ממנו הנמצא בבית ומטמא את כולו, והיו לבית כמה פתחים, אף שכל הפתחים סגורים בדלתות, ומאחורי הדלתות תחת משקוף הבית יש כלים, אף שהדלתות ראויות לחצוץ בין הבית הנחשב אהל המת לבין הכלים שמאחורי הדלתות, מכל מקום כיון שבודאי עתידים להוציא את המת מאחד הפתחים ואין ידוע מאיזה פתח, גזרו חכמים טומאה על כל הפתחים. אמנם אם החליט האדם בדעתו מאיזה פתח יוציא את המת, רק הכלים שמאחורי אותו פתח נטמאים, כיון שהטומאה עתידה לצאת משם, ואילו הכלים שבשאר הפתחים טהורים. משנתנו עוסקת בפרטי דינים אלו.

כַּזַּיִת מִן הַמֵּת שהיה בתוך בית שיש לו כמה פתחים, ומחשיב את הבית כולו כאהל המת המטמא את מה שבתוכו ואת מה שמאחורי הפתחים, פִּתְחוֹ בְטֶפַח – אם חשב להוציאו דרך אחד הפתחים שיש בו שיעור טפח על טפח, שזהו שיעור הראוי להוציא את אותו כזית מן המת, הרי זה כידוע שסוף הטומאה לצאת מאותו פתח, ושאר הפתחים והכלים שתחתם טהורים. וְהַמֵּת – אם היה מת שלם בבית, שאי אפשר להוציאו בפתח של טפח, שיעור פִּתְחוֹ הוא בְאַרְבָּעָה טְפָחִים, שאם חשב להוציאו דרך אחד הפתחים, שיש בו ארבעה טפחים, הועילה מחשבתו לְהַצִּיל ולמנוע את הַטֻּמְאָה עַל שאר הַפְּתָחִים, שהרי ידוע עתה שסוף הטומאה לצאת מפתח מסוים זה.

אמנם הדינים האמורים לעיל הם כאשר הפתחים סגורים, וטומאתם היא רק מחמת שסוף הטומאה לצאת דרכם, אֲבָל לְהוֹצִיא את הַטֻּמְאָה מהבית דרך פתח פתוח, בין בכזית מהמת ובין במת שלם, שיעורו של הפתח הוא בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, שאם היה חלל טפח פתוח הרי הטומאה יוצאת משם ומטמאת את הכלים שבחלל הפתח, וכן את הכלים שבבית הצמוד לאותו פתח.

עתה חוזרת המשנה לדין המבואר ברישא, שאם היה כזית מן המת בבית שכל פתחיו סגורים, וחשב להוציא את אותו כזית דרך פתח של טפח הרי די בכך כדי להציל את שאר הפתחים ואת הכלים המונחים בהם, ומבארת שזהו רק בשיעור כזית מדויק, אבל אם היה שיעור בשר המת גָּדוֹל מִכַּזַּיִת, ואפילו מעט יותר מכזית, שיעור הפתח שיכול להציל את שאר הפתחים הוא כְּשיעור הפתח הנדרש להוציא מֵּת שלם, והיינו ארבעה טפחים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת הנמצאים בבית שפתחיו סגורים, אף שאין בהם יותר מכזית בשר, ואף אם אין בהם אפילו כזית, מכל מקום דינם כַּמֵּת השלם, שיש צורך בפתח של ארבעה טפחים כדי שיוכל לחשוב להוציאם דרך שם ולהציל על שאר הפתחים.