מסכת אהלות, פרק ה, משנה ב

משנה ב: אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, וּקְדֵרָה נְתוּנָה עָלֶיהָ וּנְקוּבָה בְכוֹנֵס מַשְׁקֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַקְּדֵרָה טְמֵאָה, וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה:

משנה ב: היה בית ועליה בנויה על גביו, ותקרת הבית היא רצפת העליה, והיתה טומאה בתוך הבית, אֲרֻבָּה – חלון שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, בתקרת הבית שהיא רצפת העליה, ואם היתה פתוחה היתה הטומאה עוברת דרכה מהבית לעליה, וּקְדֵרָה של חרס נְתוּנָה עָלֶיהָ – על אותה ארובה וסותמת אותה, באופן שחלקו החיצוני של הקדרה פונה אל הבית (ואם היתה הקדירה שלימה היתה חוצצת בפני הטומאה, לא נטמאת בעצמה כיון שכלי חרס אינו נטמא מגבו, וחוצצת בפני הטומאה שלא תעבור לעליה), וְכאן מדובר כשהיתה אותה קדירה נְקוּבָה בְשיעור כוֹנֵס מַשְׁקֶה, שאם יניחו אותה בתוך מים יכנסו המים לתוך הקדירה, ואמנם מעיקר דין התורה אין הטומאה עוברת בסדק שהוא פחות מטפח, ודינה כדין קדירה שלימה החוצצת בפני הטומאה, אך נחלקו בגזירת חכמים שבאופן זה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא – גזרו חכמים טומאה גם על הקדירה עצמה, וכיון שגזרו טומאה על הקדירה שוב אינה חוצצת בפני הטומאה, ואף מה שבעליה נטמא (וטעם הגזירה, כיון שאם היתה הקדירה עומדת בבית עצמו, וסגורה בצמיד פתיל, לא היתה מצילה את הטהרות שבתוכה מלהטמא, כיון שהיתה הטומאה נכנסת דרך הסדק שיש בקדירה. ואף שניקבה אין נקב זה מבטל ממנה שם 'כלי', כיון שהיא עשויה למאכלים, ורק אם היה הנקב שבה בשיעור שיכול זית לצאת מהנקב שבה היה מתבטל ממנה שם כלי ולא היתה מקבלת טומאה, אך עתה היא מקבלת טומאה). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רק הַקְּדֵרָה טְמֵאָה, כיון שגזרו בה טומאה אף כשהיא דבוקה בתקרה ואינה ראויה להביא את הטומאה בפחות מפתח של טפח (כיון שאילו היתה מונחת בפני עצמה ומוקפת צמיד פתיל היה נטמא מה שבתוכה מחמת הסדק, גזרו בה טומאה גם כשהיא דבוקה בתקרה), וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה, כיון שבה לא שייכת גזירה זו, שהרי אינה מיטלטלת כמו הקדירה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, כיון שבהיותה דבוקה בתקרה דינה כתקרה ואינה מקבלת טומאה כלל, והרי היא חוצצת בפני הטומאה שלא תעבור לעליה.