מסכת אהלות, פרק ט, משנה יד

משנה יד: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ, אַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

משנה יד: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהכוורת הִיא כֶלִי, שאינו חוצץ בפני הטומאה, אבל אם הָיְתָה פְחוּתָה – שבורה, וּפְקוּקָה בְקַשׁ – אף שמקום השבר סתום בקש, אוֹ שהיתה מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים שבמחזקת ארבעים סאה אין לה שם 'כלי', אם היתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה לטמא כל מה שמעליה ממש, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת לטמא כל מה שתחתיה ממש, אך אינה מתפשטת לצדדים, ואין הכוורת חוצצת בפני הטומאה, כיון שפיה פתוח למעלה ונמצא שאין כאן 'אהל' החוצץ בפני הטומאה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, באופן זה אם היתה הטומאה תחת הכוורת אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ לתוך הכוורת (אך עולה הטומאה מעל הכוורת ומטמאה את הכלים שעל גבה), ואַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה – אם היתה הטומאה בתוכה או על גבה אינה מתפשטת לטמא תחתיה, כיון שלשיטתם התחתית של הכלי בפני עצמה חוצצת בפני הטומאה, אף כשאין כאן 'אהל' החוצץ.

דין נוסף שאין בו מחלוקת: אם הָיְתָה הכוורת גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, והיתה הטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, הרי הטומאה מתפשטת בכל האויר שתחת הכוורת, והרי תחתית הכלי המאהיל על הטומאה, כשם שהוא נחשב אהל להביא את הטומאה לכל תחתית הכלי, כך הוא נחשב כאהל לחצוץ בפני הטומאה, ולכן רק מה שתַּחְתֶּיהָ טָמֵא, אך מה שבתוכה או על גבה אינו נטמא. היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, הרי תחתית הכוורת חוצצת בפני הטומאה שלא תתפשט אל מתחת הכוורת, אך כיון שמעל הטומאה אין כל חציצה, לכן כל מה שכְּנֶגְדּוֹ – כנגד הטומאה ממש, עַד הָרָקִיעַ, הרי הוא טָמֵא.