יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ו, שיעור 184

וְשָׁנִינוּ בִּבְכוֹרוֹת, בְּפֶרֶק כָּל פְּסוּלֵי הַמוּקְדָּשִׁין (לז.), לגבי בכור בהמה טהורה, שיש בו קדושה ואסור לשוחטו עד שיפול בו מום, ויראהו מומחה ויתיר לשוחטו, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, וּמְכָרוֹ, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ למומחה, מַה שֶּׁאָכְלוּ, אָכְלוּ, וְיַחֲזִיר לָהֶן אֶת הַדָּמִים ששילמו תמורת הבשר שאכלו, ואף שהם נהנו מאכילת הבשר, ואף שיתכן שבאמת היה בבכור מום שמתיר אותו באכילה, מכל מקום קנסוהו חכמים מספק שיחזיר את הדמים שקיבל, וּמַה שֶּׁלֹּא אָכְלוּ, הרי הוא אסור בהנאה, ויִקָּבֵר, וְיַחֲזִיר לָהֶן אֶת הַדָּמִים ששילמו לו, שהרי הבשר אסור עליהם באכילה. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה, וּמְכָרָהּ, וְנוֹדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה, מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ, וְיַחֲזִיר לָהֶן אֶת הַדָּמִים ששילמו לו, וּמַה שֶּׁלֹּא אָכְלוּ, יַחֲזִיר הקונה למוכר אֶת הַבָּשָׂר, שהרי הוא מותר בהנאה, אך הלוקח יכול לבטל את המקח כדין מקח טעות, שהרי קנה בשר לאכילה, ולא להנאה, וְיַחֲזִיר לָהֶן המוכר אֶת הַדָּמִים, מָכְרוּהוּ הקונים לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אוֹ שהִטִּילוּהוּ לַכְּלָבִים, ונמצא שנהנו מהבשר שקנו הנאה מותרת, יְשַׁלְּמוּ לוֹ דְּמֵי טְרֵיפָה. וְתָּנוּ רַבָּנָן, הַמּוֹכֵר בָּשָׂר לַחֲבֵירוֹ, וְנִמְצָא בְּשַׂר בְּכוֹר האסור בהנאה, או שמכר לו פֵּרוֹת, וְנִמְצְאוּ טְבָלִים האסורים באכילה, או שמכר לו יַיִן, וְנִמְצָא יֵין נֶסֶךְ האסור בהנאה, מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ, וְיַחֲזִיר לָהֶן אֶת הַדָּמִים וְכוּ'.

תַּנְיָא בברייתא, הַמּוֹכֵר עֶבֶד לַחֲבֵירוֹ, וְנִמְצָא אותו עבד גַּנָּב, אוֹ קוּבְּיוּסְטוּס – גונב נפשות, הִגִּיעוֹ – חל המקח ואין הקונה יכול לבטלו בטענת מקח טעות, כיון שידוע הדבר שסתם עבד הוא גנב. אך אם נמצא העבד לִיסְטִים מְזוּיָּין, שהמלכות הורגת אותו, אוֹ שהיה מוּכְתָּב לַמַּלְכוּת להריגה, אוֹמֵר לוֹ הקונה למוכר, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, כיון שזהו מום גדול, שיטלו ממנו את העבד ויהרגוהו.

 

 

משנה

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת – תבואה לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה – הלוקח מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה, שכן דרך תבואה, שיש בה גם עפר וקש, אך אם היה השיעור גדול יותר, יכול הוא להחזיר את הסחורה למוכר. הקונה תְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו שיהיו שם עֶשֶׂר תאנים מַתְלִיעוֹת לְכל מֵאָה, אך לא יותר. הקונה מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, מְקַבֵּל עָלָיו שיהיו שם עֶשֶׂר חביות קוֹסְסוֹת – מקולקלות לְכל מֵאָה חביות [ובגמרא יבואר באיזה אופן מדובר]. המוכר לחבירו קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן – בארץ המישור, ששם הטיט שעושים ממנו את הקנקנים אינו נשרף היטב בתנור, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פּוֹטְסוֹת לְמֵאָה – יודע הקונה שעשירית מהקנקנים לא יהיו טובים, שהיין שנותנים בהם נספג בדפנותיהם ונפלט מהצד החיצוני שלהם.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)