יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ח, שיעור 242

גמרא

שנינו במשנה, 'רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם לא היו בניו נוהגין כשורה, זכור לטוב'. אִיבַּעְיָא לְהוּ הסתפקו בני הישיבה, מִי פְּלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן [שמעון בן] גַּמְלִיאֵל – האם חכמים חולקים על דבריו של רבן שמעון בן גמליאל, וסוברים שגם אם לא היו בניו נוהגים כשורה אין לו להעביר את הירושה לאחרים, אוֹ לֹא, ומודים הם לדבריו.

תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לספק זה, דְּאָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה, שִׁינְנָא [-שנון וחריף], לֹא תֶּהֱוֵי בֵּי עֲבוּרֵי אַחְסַנְתָּא – אל תהיה במקום שבו האב מעביר את ירושתו לחלקה באופן שאינו לפי דיני ירושה שבתורה, אֲפִילּוּ מִבְּרָא בִּישָׁא לִבְרָא טָבָא – ואפילו אם הוא מעביר מבן רע לבין טוב, וְכָל שֶׁכֵּן אם הוא מעביר מִבְּרָא לִבְרַתָּא – מבנו לבתו, שאינה יורשת מהתורה כלל, והטעם לכך שלא תשתתף בהעברת נחלה מבן רע לבן טוב, דְּלֹא יָדַעְתְּ מֶהֵי מִינַּיְיהוּ נָפַק זַרְעָא מְעַלְּיָא – כיון שאינך יכול לדעת ממי יצאו בנים מעולים יותר, ויתכן שלבן הרע יהיו בנים צדיקים, ולכן אין לך להשתתף בהעברת נחלה כזו, ואם גם חכמים היו מודים לרבן שמעון בן גמליאל, שהמעביר מבנים שאינם נוהגים כשורה זכור לטוב, לא היה שמואל אומר כן, ומוכח שחכמים חולקים בכך על רבן שמעון בן גמליאל, ואמר שמואל את דבריו לפי שיטתם.

שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"ו), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל, הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו ללא ירושה, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל לב כז) 'וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם', כלומר, בגלל בניהם, שהם עצמם ובשרם, נושאים האבות עוונות הרבה, על שלא הניחו להם ירושה כדין התורה.

 

 

משנה

משנתנו מבררת את נאמנותו של האדם על קרוביו, לענין ירושה: הָאוֹמֵר על אדם שאינו מוכר לנו כבנו, 'זֶה בְּנִי', נֶאֱמָן, בין לענין ירושה, שאותו אדם יורשו, ובין לענין יבום, שאם מת ללא בנים אחרים הידועים לנו, סומכים על דבריו שזה בנו ופוטרים את אשתו מיבום או חליצה. האומר על אדם שאינו ידוע לנו כאחיו 'זֶה אָחִי', אֵינוֹ נֶאֱמָן לחייב את אשתו ביבום או חליצה, אם מת ללא בנים, וגם לענין ירושה אינו נאמן ביחס לשאר האחים שאינם מודים שהוא אחיהם, וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ – אבל מחלק הירושה שלו, צריך הוא ליתן לאותו אדם את החלק שהוא מודה ששייך לו, וכגון שמת האב והניח שני בנים ושלש שדות, ונטל כל אחד שדה ומחצה, ואחד מהם אמר על אדם נוסף שהוא אחיו, הרי לדבריו יש לחלק את שלש השדות בין שלשתם, ולכן משאיר הוא לעצמו שדה אחת, ונותן את מחצית השדה הנוספת לאותו אח. אבל האח האחר, שאינו מודה שאותו אדם הוא אחיו, אף שהוא מסופק בדבר, אינו נותן לו מאומה. ואם לאחר זמן מֵת אותו אדם שקיבל ממנו חצי שדה, ולא הניח בנים, יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן – רק אותו אח מקבל בחזרה את מה שנתן לו, ואין האח האחר יכול לתבוע את ירושתו, שהרי ממה נפשך, אם הוא אחיו היה צריך לתת לו חלק מנחלתו, ואז היה יורש את אותו חלק בחזרה, ואם אינו אחיו, אין מגיע לו דבר. אבל אם נָפְלוּ לוֹ – הגיעו לרשותו של אותו אח מסופק נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, ומת, יִירְשׁוּ כל אֶחָיו עִמּוֹ, כיון שהוא מודה שהמת היה אח של כולם, והם אינם מכחישים אותו, אלא שהם מסופקים בדבר. ואמנם אם טוענים הם בוודאות שאין הוא אחיהם, אינם יורשים אותו כלל.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)