יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ט, משנה ד

משנה ד: הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת, נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, חָזְרָה שׁוּשְׁבִינוּת, חָזְרָה לָאֶמְצַע, שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים:

הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין – אחים שהם שותפים בירושת אביהם, שעדיין לא חלקו בנכסים, שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת – שנלקח אחד מהם לעבודת המלך, ויש בכך רווח, אם בחירתו היתה מחמת אביהם, נָפַל לָאֶמְצַע – הרווח ניתן לכולם, דכיון שנבחר מחמת אביהם, הרי זה חלק מהירושה [אבל אם נבחר מחמת עצמו, שהיה חכם, הרווח לעצמו].

חָלָה אחד האחים מחמת פשיעתו, כגון שלא נזהר בקור ובחום, וְנִתְרַפָּא על ידי הוצאות, נִתְרַפָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ, ואין האחים צריכים להשתתף בהוצאות רפואתו.

בזמנם היו נוהגים שכאשר אדם נושא אשה שולחים לו מאכלים ומתנות, וכשהשולח עצמו היה נושא אשה היה הלה מחויב להשיב לו כעין שקיבל, וזהו חוב גמור, כהלוואה ממש. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, והיינו ששלח האב עם חלק מבניו מתנות לנישואי בני אדם מסוימים, חָזְרָה שׁוּשְׁבִינוּת – כשאותם בני אדם החזירו מתנות בנישואי אותם אחים, חָזְרָה לָאֶמְצַע – מקבלים כל האחים את המתנות הללו, כיון שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין, והרי זה כהלואה שנתן האב והחזירוה לאחר מותו, שכל היורשים חולקים בה.

אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ במתנה כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, שלא בדרך שושבינות, אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, כלומר, אינו חייב להשיב לו מתנה כעין זו, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים, ולכן אם החזיר לאחר מיתת האב מתנות מעין אלו לאחד הבנים, הרי הם שלו לבדו, ואין שאר האחים חולקים עימו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)