מסכת ביכורים, פרק א, משנה ח
משנה ח: הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ. נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא:
משנה ח: הִפְרִישׁ האדם את בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ – נגזלו מידו, נָמַקּוּ – נרקבו, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהפירות הַשְּׁנִיִּים שהפריש לביכוריו, זרים שאכלו אותם אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם תוספת חֹמֶשׁ. נִטְמְאוּ הביכורים בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ – מרוקן וזורק את הפירות, ונותן את הסל לבדו לכהנים, וְאֵינוֹ קוֹרֵא, כיון שנאמר לשון 'ושמחת', ומאחר ונטמאו אין כאן שמחה.
