מסכת ביכורים, פרק א, משנה ז
משנה ז: הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא, מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא:
משנה ז: הִפְרִישׁ בעל השדה את פירות בִּכּוּרָיו, וּמָכַר את שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שהרי כעת אין הקרקע שייכת לו. וְהַשֵּׁנִי – הקונה את אותה שדה, מֵאוֹתוֹ הַמִּין שהביא הראשון, אֵינוֹ מֵבִיא כלל, כיון שנאמר בפרשת ביכורים 'הגדתי היום', ללמד שמגיד רק פעם אחת ולא פעמיים על אותם פירות של אותה שדה, אך מִמִּין אַחֵר, שלא הביא ממנו הראשון, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא השני וְקוֹרֵא, כיון שהמיעוט שאינו מגיד אלא פעם אחת הוא באותו אדם, ולא בשני בני אדם.
