יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת ביצה – פרק שני

פוסקת הגמרא את ההלכה: אָמַר רָבָא, אָמַר רַב נַחְמָן, הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שמותר להשתמש אפילו במגרדת של ברזל, והטעם לכך, שֶׁהֲרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֶה לוֹ, וכמו שהתבאר במשנתנו שרבי אלעזר בן עזריה התיר להשתמש במגרדת של ברזל. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן, אם אתה פוסק הלכה כרבי שמעון מחמת שרבי אלעזר בן עזריה מודה לו, וְלֵימָא מַר – שמא יאמר אדוני בהיפך, שהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, שהדבר אסור, שֶׁהֲרֵי חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב נחמן, אין כוונתי שיש לפסוק הלכה כרבי

משנה

אגב הדין שהוזכר במשנה הקודמת, שמותר [לדעת רבי אלעזר בן עזריה] להשתמש בריחיים של פלפלין ביום טוב, עוסקת משנתנו בדין ריחיים אלו לענין טומאה וטהרה: הָרֵיחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין, טְמֵאִים [מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה כֵּלִים] – יש בהם שלשה חלקים שונים, שכל אחד מהם נחשב ככלי בפני עצמו, ואף שבעוד הריחיים שלמים נראה הכל ככלי אחד, מכל מקום אם התפרקו הריחיים לחלקים אלו אין הם נחשבים כשברי כלים, שאינם מקבלים טומאה, אלא כל חלק נחשב ככלי בפני עצמו, המקבל טומאה, מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל – החלק התחתון, שבו מונחים הפלפלים הטחונים, אף שהוא כלי עץ, הרי כלי עץ שיש לו בית קיבול מקבל טומאה. וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת – החלק העליון, שבו טוחנים את הפלפלין, אף שאין בו בית קיבול, כיון שהוא עשוי מתכת, הרי אף פשוטי כלי מתכות מקבלים טומאה. וּמִשּׁוּם כְּלִי כְּבָרָה – החלק האמצעי, שבו מסתננים התבלינים, ואף שאין חלק זה נחשב ככלי שיש לו בית קיבול, שהרי כל דבר הניתן בו מסתנן ונופל דרך הנקבים, מכל מקום גזרו חכמים טומאה על כלי כברה, כיון שהוא דומה לכלי ארוג.

דין נוסף: עֲגָלָה שֶׁל קָטָן, העשויה למשחק עבורו, והוא יושב עליה, אם היה הקטן זב הרי העגלה טְמֵאָה מִדְרָס, וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת – מותר לטלטלה בשבת ואינה מוקצה, כיון שיש לה שם כלי, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים, אבל לא על גבי הארץ, כיון שהיא עושה חריץ, והרי זו תולדת חורש, ותנא זה סובר שאף דבר שאינו מתכוין, אסור, ולכן הגם שאין כוונת האדם ליצור חריץ בקרקע, אסור לגרור את העגלה באופן שהיא יוצרת חריץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִין על גבי הקרקע, מחמת שהן עושים חריץ בקרקע, חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כּוֹבֶשֶׁת את העפר תחתיה, אך אינה עושה בו חריץ.

 

גמרא

שנינו במשנה לגבי עגלה של קטן, 'ואינה נגררת אלא על גבי כלים', ולא על גבי קרקע, כיון שהיא עושה חריץ. אָמַר רַב נַחְמָן, זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, הסובר שדבר שאינו מתכוין אסור [ואף שבמשנה הובאה דעת רבי יהודה המתיר לגרור עגלה כיון שאינה עושה חריץ, הרי זו מחלוקת תנאים בדעת רבי יהודה (גמרא)], אֲבָל רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת חָרִיץ, כיון שדבר שאינו מתכוין מותר.

פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְּימָא לָן – ומקובל בידינו שההלכה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שדבר שאינו מתכוין, מותר.

סְלִיקָא לְהוּ פֶּרֶק יוֹם טוֹב

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?