מסכת ברכות, פרק ד, שיעור 57

משנה

משנתנו מביאה דינים נוספים השייכים לתפילת העמידה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים [והגמרא תבאר את דבריו].

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אדם הַמְּהַלֵּךְ בְּמָקוֹם סַכָּנָה, כגון במקום חיות רעות או ליסטים, ואינו יכול להתפלל תפילת שמונה עשרה, יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה, וְכך הוא אוֹמֵר, 'הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ, אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר [-אף בשעה שעוברים על רצונך, או אף בשעה שאתה מתמלא עליהם כעס, כאשה עוברה (גמרא)] יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם מִלְּפָנֶיךָ [-יתפרנסו ממך, ולא יצטרכו לעם אחר (רבינו יונה)], בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.

גמרא

שנינו במשנה, 'העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים'. מבררת הגמרא, מַאי – מה הכוונה בעושה תפילתו 'קֶבַע'. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, כָּל מי שֶׁתְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשׂוֹי, שאומר 'חובה עלי להתפלל, אצא ידי חובתי', אינו יכול לכוין ולהתפלל דרך תחנונים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, אף אם תפילתו עליו כמשאוי, אם אומרה בנחת תפילתו תפילה (רבינו יונה), ו'קבע' האמור במשנתנו היינו כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָה בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים.

שנינו במשנה שהמהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה. מביאה הגמרא ברייתא בענין זה, בה מובא נוסח תפילה שונה מהנוסח של משנתנו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אדם הַמְּהַלֵּךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת וְלִסְטִים, ואינו יכול להתעכב שם ולהתפלל את נוסח התפילה הרגיל, יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. מַאי – מה נוסח התְּפִלָּה הקְצָרָה, אֲחֵרִים אוֹמְרִים, יאמר כך 'צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרוּבִּים, וְדַעְתָּם קְצָרָה – אינם יודעים לפרש צרכיהם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ – מה שאתה יודע שהוא טוב עבורם, עֲשֵׂה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.

פוסקת הגמרא את ההלכה: אָמַר רַב הוּנָא, וְאִיתֵימָא [-ויש אומרים שאמר כן] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים, ולא כנוסח שהובא במשנתנו.

אגב דין תפילה שמתפללים ההולכים במקום סכנה, מביאה הגמרא את הלכות 'תפילת הדרך'. אָמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה – אמר אליהו הנביא לרב יהודה, שהיה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא – אחיו של רב סלא החסיד, לֹא תִרְתַּח דְּלֹא תֶחְטֵי – אל תכעס, כדי שלא תבא לידי חטא. וְלֹא תֶרְוֵי דְּלֹא תֶחְטֵי – ואל תשתכר, שלא תבא לידי חטא. וּכְשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, הִמָלֵךְ בְּקוֹנְךָ – טול רשות מהקדוש ברוך הוא, וְצֵא לדרך.

מבררת הגמרא, מַאי הִיא – מה היא אותה נטילת רשות מהקב"ה לפני היציאה לדרך. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, אָמַר רַב חִסְדָּא, זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ. מימרא נוספת בענין זה: וְאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, אָמַר רַב חִסְדָּא, כָּל הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.

מבארת הגמרא, מַאי – מה הוא הנוסח של תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ, אומר כך, 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַחְזִירֵנִי לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וּתְנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.