מסכת ברכות, פרק ה, שיעור 71

גמרא

הגמרא מביאה מימרא בענין ההזכרות המובאות במשנתנו: אָמַר רַבִּי חִיָיא בַּר אַבָּא, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל נוסח בְּרָכוֹת, וּתְפִלּוֹת, קְדֻשּׁוֹת [-קידוש] וְהַבְדָּלוֹת. בַּתְּחִלָּה קְבָעוּהָ לאמירת ההבדלה בַּתְּפִלָּה. לאחר זמן הֶעֱשִׁירוּ ישראל, וקְבָעוּהָ לאמירת ההבדלה עַל הַכּוֹס של יין. חָזְרוּ וְהֶעֱנוּ, קְבָעוּהָ בַּתְּפִלָּה. וְהֵם – אנשי כנסת הגדולה אָמְרוּ, שאף הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה, אם יש יכולת בידו (מאירי), צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל גם עַל הַכּוֹס.

מביאה הגמרא מימרא נוספת המסייעת לדין זה, שצריך האדם להבדיל גם בתפילתו וגם על הכוס: אִיתְּמַר נַמִי – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת, שָׁאַל רַבִּי אַסִּי אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בַּעיר צִידֹן, ומציין רבי בנימין בר יפת וְאַנָּא שַׁמְעִית – ואני עצמי שמעתי זאת, הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה, האם צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל גם עַל הַכּוֹס. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי יוחנן לרבי אסי, אִין – כן, הַמַּבְדִּיל בִּתְפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל גם עַל הַכּוֹס, וכפי שהתבאר.

מבררת הגמרא, אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרָבָא, הִלְכְתָא מַאי – כיצד היא ההלכה בנידון זה, האם המבדיל בתפילתו צריך להבדיל גם על הכוס. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבא, כְּקִידוּשָׁא – דין הבדלה הוא כדין הקידוש, מַה קִידּוּשָׁא – כשם שבקידוש של שבת, אַף עַל גַּב דִּמְקַדֵּשׁ בִּצְּלוֹתָא מְּקַדֵּשׁ אַכָּסָא – אף שקידש בתפילתו, שאמר 'מקדש השבת', חוזר ומקדש על הכוס, אַף הַבְדָּלָה נַמִי – בהבדלה גם כן, אַף עַל גַּב דְּמַבְדִּיל בִּצְּלוֹתָא מַבְדִּיל נַמִי אַכָּסָא – אף שהבדיל בתפילתו, מבדיל גם על הכוס.

אדם ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילתו אינו צריך לחזור, כמבואר לעיל (?), אלא מבדיל על הכוס, ודיו. הגמרא מבררת את דינו של האדם שלא הבדיל בתפילה, וקודם שהבדיל על הכוס אכל, והרי אסור לאכול קודם הבדלה: בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת – שאלו בני הישיבה את רב ששת שאלה זו, אדם שטָעָה בְּזוֹ וּבְזוֹ – טעה ולא הבדיל בתפילה, וטעה ואכל קודם שהבדיל על הכוס, מַהוּ – מה דינו, האם באופן כזה צריך לחזור ולהתפלל, ולהזכיר 'אתה חוננתנו'.

אָמַר לְהוּ – השיב להם רב ששת, חוֹזֵר לָרֹאשׁ – צריך לחזור ולהתפלל, כיון שקנסו אותו חכמים על כך שטעה פעמיים.

שנינו במשנה שנחלקו תנאים מתי מזכירים 'אתה חוננתנו', האם בתוך ברכת חונן הדעת, כברכה בפני עצמה או בברכת מודים. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא – וההלכה היא כְּתַנָּא קַמָּא, דְּאָמַר שיש להזכיר 'הַבְדָּלָה' בְּברכת חוֹנֵן הַדָּעַת.

עתה דן הרי"ף באופן שחל יום טוב ביום ראשון, ובנוסח הקידוש על הכוס אומרים 'המבדיל בין קדש לקדש', מהו הנוסח שיש לומר בתפילת שמונה עשרה של מוצאי שבת, במקום 'אתה חוננתנו': וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד  בְּשַׁבָּת [-ביום ראשון בשבוע], קַיְימָא לָן – אנו פוסקים להלכה כְּרַב וּשְׁמוּאֵל, דְּתַקִּינוּ מַרְגָנִיתָא בְּבָבֶל – שתיקנו נוסח זה, שהוא כ'מרגלית', לאומרו בתוך ברכת 'אתה בחרתנו' שבתפילת יום טוב, ואומר קודם למילים 'ותתן לנו', את הנוסח הזה, 'וַתּוֹדִיעֵנוּ ה' אלהינו את משפטי צדקך' וכו', שיש בו נוסח קדושת שבת, קדושת יום טוב ונוסח הבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.