מסכת ברכות, פרק ח, שיעור 121

הגמרא מביאה עתה דינים הנוהגים בכלי שממנו נוטלים ידים: וְאָמַר רָבָא, כְּלִי שֶׁאֵין בּוֹ – שאינו מכיל שיעור רְבִיעִית, אֵין נוֹטְלִים מִמֶּנוּ לַיָּדַיִם, כיון שאין לו חשיבות של כלי, ואפילו אם ימלא ויטול כמה פעמים עד שיגיע הכל יחד לשיעור רביעית, אין זו נטילה המועילה, כיון שנטילת ידים ללא 'כלי' אינה כשרה.

אָמַר לֵיהּ רַב אַשִּׁי לַאֲמֵימַר, קַפְּדִיתוּ אַמָּנָא – האם מקפידים אתם על כך שהכלי יכול להחזיק רביעית, קַפְּדִיתוּ אַחֲזוּתָא – והאם מקפידים אתם שיהיו המים נקיים וצלולים, קַפְּדִיתוּ אַשִּׁיעוּרָא – והאם מקפידים אתם שיהיה בכלי שיעור רביעית. אָמַר לֵיהּ – השיב לו אמימר לרב אשי, אִין – כן, אכן מקפידים אנו על שלשת הלכות אלו.

מביאה הגמרא לשון אחרת בדברי אמימר: אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש אומרים שכך השיב לו אמימר, אַמָּנָא וְאַחֲזוּתָא, קַפְּדִינָן – על כלי שיש בו שיעור רביעית, ועל מראה המים, אנו מקפידים. אך אַשִּׁיעוּרָא – על שיעור רביעית, לָא קַפְּדִינָן – אין אנו מקפידים שיהא בכלי רביעית שלמה, אלא אף אם יש בו פחות מרביעית, ומילא בו כמה פעמים ושפך על היד עד שהשלים לרביעית, אנו סוברים שזו נטילה כשרה. והביא אמימר סיוע לדבריו, דִּתְנַן – שהרי כך שנינו במסכת ידים (פ"א מ"א) מֵי רְבִיעִית נוֹטְלִין לַיָּדַיִם – מכלי שיש בו רביעית מים ניתן ליטול ידים, לְאֶחָד, וַאֲפִלּוּ לִשְׁנַיִם – אפילו לשני בני אדם, וכיון שמדובר בכלי שיש בו רביעית בדיוק, אם כן ודאי שהאדם השני שנטל ידיו, התחיל ליטול כשהיה בכלי פחות מרביעית, ואף על פי כן הכשירה המשנה את נטילתו.

דוחה הגמרא, וְלֹא הִיא – אין הדין כן, ואין הנידונים דומים, דשָׁאנִי הָתָם – שונה הדבר שם, במשנה בידים, דְּקָאָתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה – שבאו המים על יד השני משארית של רביעית, [ולכן מועילה נטילה זו, כאשר משלים הוא אחר כך את הרביעית מכלי אחר, ואפילו אם הכלי השני אינו בא משיירי טהרה (רבינו יונה)], אבל אם מתחילה לא היה בו רביעית אינו כשר לנטילת ידים.

מביאה הגמרא הנהגה של אחד האמוראים בענין זה: אַתְקִין – תיקן בעירו רַב יַעֲקֹב מִמקום ששמו 'נְּהַר פְּקוֹד', נַטְלָא בַּת רְבִיעֲתָא – שתהא ה'נטלה', הכלי שנוטלים ממנו ידים, בגודל המחזיק רביעית מים, [ואף שהיה עדיף שיהיה בכלי יותר מרביעית, מכל מקום תיקן שיחזיק הכלי רביעית בדיוק, כדי לפרסם בעירו את הדין שנטילת ידים צריכה רביעית מים (רבינו יונה)].

מביאה הגמרא דין נוסף בהלכות כלי של נטילת ידים: וְאָמַר רָבָא, מְגוּפַת חָבִית – מכסה של חבית שראשו חד, ומכיל רביעית, שֶׁתִּקְּנָהּ – שתיקן את חודה באופן שיהא ניתן להעמיד את המכסה על גבו, כשהוא מכיל רביעית מים, נוֹטְלִין מִמֶּנָּה לַיָּדַיִם, אך אם לא תיקנה, ואי אפשר להעמידה כיון שראשה חד, אין זה נחשב 'כלי' ופסול לנטילת ידים [פירשנו על פי רבינו יונה. ורש"י פירש ש'תיקנם' היינו שחקק בהם מקום לקבל רביעית מים, שמתחילה לא היו יכולים כלל להכיל מים]. חֵמֶת וּכְפִישָׁה – מיני כלים העשויים עור, שֶׁתִּקְּנָן באופן שיהא ניתן להושיבן כשהם מכילים רביעית, נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם, אבל שַׂק וְקֻפָּה, כיון שבדרך כלל אינם מיועדים להכיל מים, אַף עַל פִּי שֶׁתִּקְּנָן, שיוכלו להחזיק משקים, ויכולים להעמידם כשהם מכילים רביעית, אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.