מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 128

אָמַר רַב הַמְנוּנָא, הָרוֹאֶה אוּכְלוּסֵי – אנשים רבים מיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ חָכָם הָרָזִים', שאין דעתם של בני האדם שוה, והקדוש ברוך הוא יודע מה בליבו של כל אחד ואחד מהם. הרואה אוּכְלוּסֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אוֹמֵר את הפסוק בירמיה (נ יב) 'בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה'.

מבארת הגמרא על כמה בני אדם מברכים כן, אָמַר עוּלָא, נָקְטִינַן – מקובל בידינו כלל זה, אֵין לשון 'אוּכְלוּסָא' פְּחוּתָה מִשִּׁשִׁים רִבּוֹא – שש מאות אלף איש, ובראיית אנשים רבים אלו יש לברך את הברכות שהתבארו.

תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו'. הרואה חַכְמֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם'. הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו', הרואה מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם'.

מימרא נוספת בענין ראיית מלכים: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָצֵאת לִקְרַאת מְלָכִים. וְלֹא לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לִקְרַאת מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, והטעם לכך, שֶׁאִם יִזְכֶּה לעולם הבא, ויראה בכבודו של מלך המשיח, יַבְחִין בֵּין כבוד מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְבין כבוד מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי, הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ החביב עליו ביותר ושמח בראייתו (רבינו יונה) אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שלא ראהו, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה'. ואם רואהו לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים', לפי שאחר שנים עשר חודש כבר השתכח כמת מלבו (מאירי).

הָרוֹאֶה בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אם רואה אותם בְּיִשּׁוּבָן – כשהם יפים ומתוקנים, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה', הרואה אותם בְּחֻרְבָּנָן, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת'.

הרואה בָּתֵּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, והיינו בתי תיפלה שלהם (משנה ברורה), אם רואה אותם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר את הפסוק במשלי (טו כה) 'בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה', ואם רואה אותם בְּחֻרְבָּנָן, אוֹמֵר את הפסוק בתהילים (צד א) 'אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ'.

הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין (וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין וְדָן אֶתְכֶם בַּדִּין), וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לְהַחֲיוֹתְכֶם בַּדִּין, וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם, בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים'. הָרוֹאֶה קִבְרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אוֹמֵר את הפסוק בירמיה (נ יב) 'בּוֹשָׁה אִמְכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה'.

הגמרא מבארת עתה את הברכות על בני אדם משונים במראיהם משאר בני אדם: הָרוֹאֶה אֶת הַכּוּשִׁי – שעורו שחור מאד, וְאֶת הַגִּיחוֹר – שעורו אדום מאד, וְהַלַּוְוקָן – שעורו לבן מאד, וְהַנַּנָּס – שקומתו נמוכה ביותר, וּפֶתִי הָרֹאשׁ – שכל שערותיו דבוקים יחד, כמו לבד, וּבַדְרִיקָנוּס – שיש לו יבלות מרובות, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת'.

רָאָה אֶת הַחִגֵּר – שנקטעו רגליו, וְאֶת הַסּוּמָא – עיור, וְאֶת הַקִּטֵּעַ – שנקטעו ידיו, וּמֻכֶּה שְׁחִין, וּבֲהֲקָנִין – אדם שיש בעורו נקודות אדומות כעדשים, וביניהן יש לובן צח ומבהיק, ועל שם אותו לובן הוא קרוי 'בהקנין' (משנה ברורה), אוֹמֵר 'בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת', שדין ה' הוא דין אמת, ומעניש את בני האדם כדין [ויש אומרים שמברך ברכות אלו רק אם מצטער על כך (שלחן ערוך)]. וְאִם מִמְּעֵי אִמָּן הֵם – אם נולדו כך, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת'.