מסכת ברכות, פרק ט, שיעור 129

תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הָרוֹאֶה אֶת הַפִּיל, וְאֶת הַקּוֹף, וְאֶת הַקִּיפוֹף – מין עוף שיש לו לחיים ולסתות כשל אדם, אוֹמֵר בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת, לפי שהם דומים במקצת לבני אדם (מאירי), ויש אומרים שברכה זו היא כיון שבדור הפלגה היתה מחשבתם בבניית המגדל לעשות מלחמה עם הקב"ה, ולכן נענשו ונהפכו לקופים (סנהדרין קט.), ויש אומרים שנהפכו מהם גם לפילים (מלאכת שלמה כלאים ח ו).

רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ'.

שנינו במשנה, עַל הַזִּיקִים וְעַל הַזְּוָעוֹת וכו' אומר 'ברוך שכוחו מלא עולם'. מבררת הגמרא, מַאי – מה הם 'זִיקִין', אָמַר שְׁמוּאֵל, כּוֹכָבָא דְּשָׁבִיט – כוכב שביט, והוא כוכב שהולך במהירות ממקום למקום ונראה כמי שיש לו זנב.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי, הָרוֹאֶה את הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, אוֹמֵר 'בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית'. בְּמַתְנִיתָא תָּאנָא – בברייתא שנינו, שאומר על הקשת 'נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ'. אָמַר רַב פַּפָּא, הִילְכָּךְ – כיון שרבי יהושע בן לוי אמר נוסח אחד, ובברייתא נאמר נוסח אחר, נִימְרֵינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ – יש לומר את שתי הנוסחאות, והיינו 'בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ'.

שנינו במשנה, 'עַל הָרוּחוֹת'. מבררת הגמרא, מַאי רוּחוֹת. אָמַר אַבַּיֵּי, זַעְפָא – רוח סערה חזקה ביותר (רא"ש) הנושבת בזעף.

עַל הַבְּרָקִים וְעַל הָרְעָמִים, אוֹמֵר או 'בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם' אוֹ 'בָּרוּךְ עוֹשֵׂה (בְרָקִים) [בְּרֵאשִׁית]', הֵי מִינַיְהוּ בָּעֵי, מָצֵי אָמַר – איזו ברכה שירצה, יכול לומר, כיון ששתי הברכות מתאימות לברקים ורעמים אבל לא יברך את שתיהן יחד. אֲבָל עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת כו' אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא 'בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית', ואינו יכול לברך 'שכוחו מלא עולם', שהרי אינם נמצאים בכל העולם, אלא כל אחד במקומו (רש"י).

הרי"ף מביא עתה את הסוגיא בירושלמי, בה מבואר כמה פעמים ביום מברכים ברכות אלו: שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"ב), עַל הַבְּרָקִים, רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא, דַּיּוֹ – די לו שיברך ברכה זו פַּעַם אַחַת בְּכָל יוֹם, ואף אם ראה ברקים כמה פעמים ביום, אינו מברך בכל פעם. רַבִּי יוֹסִי בָּעֵי – הסתפק בביאור דין זה של רב חסדא, מָה אֲנָן קָיְימִין – באיזה אופן אנו עוסקים, שבו נאמר דין זה, דוקא אִם בְּטוֹרְדִין – באופן שהברקים רצופים בזה אחר זה, אזי דַּיּוֹ שיברך פַּעַם אַחַת בְּכָל יוֹם, וְאִם בְּמַפְסִיקִין – אבל אם יש ביניהם הפסקה, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. אָתָא [-בא] רַבִּי אֲחָא בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא וְאָמַר גם הוא דין זה, שאִם בְּטוֹרְדִין, דַּיּוֹ פַּעַם אַחַת בְּכָל יוֹם. וְאִם בְּמַפְסִיקִין, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. מוסיף הירושלמי ומבאר, חֵילֵיהּ – כוחו וראייתו דְּרַבִּי יוֹסֵי מִן הֲדָא – מדין זה, הָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת שֶׁל בַּשָׂם כָּל הַיּוֹם, ומריח ריחות טובים כל הזמן, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת. אֲבָל אִם הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא נִכְנָס וְיוֹצֵא כל היום לחנותו של הבשם, מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם, והוא הדין בענין הברקים, שאם היו רצופים, מברך פעם אחת, ואם היו הפסקות ביניהם, מברך על כל פעם ופעם [ו'טורדין' אין הכוונה שיהיו הברקים רצופים ממש, אלא אפילו אם רואה אחד עתה ואחד לאחר שעה, אם כל אותו הזמן היו השמים מעוננים, דיו בברכה אחת. ורק אם התפזרו העננים ונראו השמים, ואחר כך התקדרו שוב ונראו ברקים, חוזר ומברך (רבינו יונה)].