יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת חולין, פרק ב, משנה ד

משנה ד: שָׁחַט אֶת הַוֵּשֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, אוֹ שָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וּפָסַק אֶת הַוֵּשֶׁט, אוֹ שֶׁשָּׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ, רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר, נְבֵלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְרֵפָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִשְׁחִיטָתָהּ, נְבֵלָה. כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִפָּסֵל, טְרֵפָה. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

משנה ד: משנתנו מבארת עתה את הפסולים של 'עיקור' ו'חלדה' בשחיטה: היה שוחט את הבהמה, שצריך לשחוט בה רוב שני סימנים, שהם הושט והקנה, ושָׁחַט אֶת הַוֵּשֶׁט כראוי, בהולכה והבאה, וּפָסַק – חתך בבת אחת אֶת הַגַּרְגֶּרֶת [-הקנה], אוֹ ששָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת כראוי וּפָסַק אֶת הַוֵּשֶׁט, אוֹ שֶׁשָּׁחַט אֶחָד מֵהֶן – אחד משני הסימנים, וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁבזמן ששחט את הסימן האחד הֶחֱלִיד – הסתיר אֶת הַסַּכִּין והעבירו תַּחַת הסימן הַשֵּׁנִי, וּפְסָקוֹ מצד העורף לצד הצואר, ולא להיפך, רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר, הרי זו נְבֵלָה, ומטמאת במשא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הרי זו טְרֵפָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בדינים אלו, כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִשְׁחִיטָתָהּ, הרי זו נְבֵלָה. כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ היתה כָּרָאוּי, וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִפָּסֵל, כגון שהיה בה מום שמחמתו אינה יכולה לחיות, הרי זו טְרֵפָה, וכיון שכאן היה הפסול בשחיטה עצמה, הרי זו נבילה, ולא טריפה, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)