משנה ג: הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, פְּסוּלָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר, כְּשֵׁרָה. הָיָה שׁוֹחֵט וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אַחַת, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד, כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ. אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ בְאִזְמֵל, כְּשֵׁרָה. נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז), וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ, מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, אַתָּה אוֹכֵל. נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ, נָפְלוּ כֵלָיו וְהִגְבִּיהָן, הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט, אִם שָׁהָה כְדֵי שְׁחִיטָה, פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי בִקּוּר:
משנה ג: חמשה פסולים יש בשחיטה, הלכה למשה מסיני: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור. מבארת המשנה עתה את הפסול של 'דרסה': דרך השחיטה היא על ידי הולכה והבאה של הסכין, אך אם לא עשה כן, אלא דחק את הסכין על הצואר והִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת, ללא הולכה והבאה כלל, שחיטתו פְּסוּלָה.
הָיָה שׁוֹחֵט – מוליך או מביא את הסכין, וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת – בהולכה בלבד או בהבאה בלבד, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין אורך מְלֹא צַוָּאר נוסף, כלומר, שהיתה הסכין כולה כרוחב שני צוארים של הבהמה, שחיטתו כְּשֵׁרָה.
הָיָה שׁוֹחֵט – מוליך או מביא את הסכין, וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים של בהמות בְּבַת אַחַת, בהולכה או בהבאה, ולא הוליך והביא, אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד נוסף, מלבד שני הצוארים, ונמצא שהסכין כולה כרוחב שלשה צוארים, שחיטתו כְּשֵׁרָה.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שיש צורך שתהא הסכין ארוכה כמלא צואר נוסף מלבד מה ששחט, בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא, אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ, אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא, אֲפִלּוּ היה הסכין באורך כָל שֶׁהוּא [-קטן ביותר], אֲפִלּוּ בְאִזְמֵל, כְּשֵׁרָה [ומדובר באיזמל שאין לו 'קרניים' בקצוותיו, והחידוש הוא שאין פוסלים אותו גזירה משום איזמל שיש לו קרניים, שהוא פסול, כיון שהקרניים הללו מכסות את סימני הבהמה בשעת השחיטה, וזהו פסול של 'חלדה', כפי שיבואר להלן (משנה ד)].
נָפְלָה סַכִּין מידו וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז ז), 'וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ', ויש ללמוד מכך שרק מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, על ידי מעשה שחיטה בידים, אַתָּה אוֹכֵל, ולא כשנשחטה הבהמה מאליה.
מבארת המשנה עתה את הפסול של 'שהייה': אם תוך כדי שחיטת הבהמה נָפְלָה הסַכִּין מידו לארץ, וְהִגְבִּיהָהּ והמשיך בשחיטה, או שתוך כדי השחיטה נָפְלוּ כֵלָיו [-בגדיו] וְהִגְבִּיהָן, והמשיך בשחיטה, או שהִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין לפני השחיטה וְעָף – והתעייף, והפסיק באמצע השחיטה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט, אִם שָׁהָה בהפסקה זו שיעור שיש בו כְדֵי שְׁחִיטָה, והיינו הזמן של הגבהת הבהמה והרבצתה על הקרקע ושחיטת רוב הסימנים, כפי שיעור הזמן באותו המין שהוא עוסק בשחיטתו, שחיטתו פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אף אם לא שהה כדי שחיטה, אלא אִם שָׁהָה כְדֵי בִקּוּר – שיעור זמן שיכול הוא לבקר ולבדוק את סכינו.
