מסכת יומא, פסקי הלכות, פרק ח
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
א. יום הכפורים אסור מהתורה באכילה ושתיה, ואסור מדרבנן ברחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה.
ב. מלך ישראל, וכלה בתוך שלשים יום לנישואיה, רשאים לרחוץ את פניהם ביום הכפורים.
ג. יולדת, עד שלשים יום ללידתה, רשאית לנעול נעליים ביום הכפורים, כדי שלא יזיק לה הקור. וכן בכל מקום שיש חשש נזק של עקרב וכדומה, מותר לנעול נעליים.
ד. איסור רחיצה ואיסור סיכה הם אפילו במקצת הגוף.
ה. אדם שהתלכלך בטיט וכדומה, רשאי לרחוץ כדרכו להסיר את הלכלוך, כיון שאין זו רחיצה של תענוג.
ו. חולה או מי שיש לו פצעים, ואם לא יסוך יהיה לו צער, רשאי לסוך.
ז. אדם הצריך להאכיל תינוק ביום הכפורים, יטול ידו תחילה, משום רוח רעה השורה על מאכל שנוגעים בו קודם נטילת ידים.
ח. ההולך ביום הכפורים להקביל פני רבו, אביו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה, יש בכך קצת מצוה, ואם דרכו עוברת בנהר, רשאי להלך בו אפילו אם מגיעים המים עד צווארו.
ט. אבל אם הרב הולך אצל התלמיד, אסור לו לעבור במים.
י. ההולך ביום הכפורים לשמור את פירותיו, כיון שיש בכך חשש להפסד ממון, רשאי להלך במים.
יא. ההולך ביום הכפורים לשמוע את הדרשה, רשאי להלך במים, וכן כשהוא חוזר לביתו רשאי להלך במים.
יב. בכל האופנים שהתירו להלך במים ביום הכפורים, לא ירים בידיו את שולי בגדיו, כיון שנראה שנושאו דרך טלטול, האסור.
יג. בכל האופנים שהתירו להלך במים, היינו אפילו בשבת, ובתנאי שהוא הולך יחף או נעול בנעליים, שאינן נשלפות בקלות. אבל אם הוא מהלך עם סנדלים, לכתחילה לא יעבור, שמא יישלפו מרגליו מחמת המים, ויבוא לטלטלם בידיו.
יד. אסור לישב ביום הכפורים על גבי טיט לח, אם לחותו גדולה עד כדי שהיד הנוגעת בו יכולה לחזור ולהרטיב דברים אחרים, משום איסור רחיצה.
טו. מותר לאדם לצנן את גופו ביום הכפורים בדברים קרים, כגון פירות, כלי מתכת ריקים, או בילדים. אבל אסור לקרר עצמו בכלים שיש בהם מים, מחשש שיינתזו על גופו ונמצא רוחץ בהם. ובכלי חרס שיש בהם מים יש טעם נוסף לאסור, מחמת שהמים מחלחלים דרך הדפנות, והרי הוא כרוחץ במים ממש.
טז. בערב יום הכפורים מותר לשרות בגד במים ולסוחטו, ולהעבירו על עיניו ביום הכפורים. ובתשעה באב, שהוא קל יותר, מותר לעשות כן אף ללא סחיטה בערב היום.
יז. ביום הכפורים ובתעניות ציבור על עצירת גשמים, אף שאסור לנעול סנדלים, מותר לצאת בסנדל של שעם, שהוא מין עץ. וכן בסנדל העשוי מעלי דקלים, או מעשבים. וכן מותר לצאת בבגד הכרוך על הרגל.
יח. ילדים קטנים מותרים באכילה, בשתיה, ברחיצה ובסיכה, ואסורים בנעילת הסנדל.
יט. יש להתחיל את תענית יום הכפורים מבעוד יום, וביציאת היום יש להמתין עד שיהא לילה ממש, כדי להוסיף מחול על הקודש. וכן בשבת יש להוסיף בכניסת השבת וביציאת השבת, אך אין חיוב כרת על מלאכה או אכילה שבזמנים אלו של התוספת.
כ. צריך לכבד את יום הכפורים בכסות נקיה.
כא. ילד בן תשע או עשר, מחנכים אותו לצום מעט, שאם היה רגיל לאכול בשעה שניה של היום, אוכל בשעה שלישית, וכדומה.
כב. ילד או ילדה בני אחת עשרה שנים, חייבים לצום מדרבנן. וילדה בת שתים עשרה, וילד בן שלש עשרה, חייבים לצום מן התורה.
כג. אשה מעוברת שהריחה מאכל ביום הכפורים והתאוותה לו, יש ללחוש לה שיום הכפורים היום, ואם לא התיישבה דעתה בכך, אם יש שם רופאים בקיאים, מאכילים אותה לפי דבריהם. ואם אין שם רופאים, מאכילים אותה על פי דבריה, עד שתאמר די.
כד. אשה מעוברת שהריחה בשר קרבן האסור עליה או בשר חזיר, נותנים לה תחילה דבר הטבול באותו רוטב, ואם לא נתיישבה דעתה נותנים לה רוטב ממש, ואם עדיין לא התיישבה דעתה נותנים לה מהבשר עצמו, כיון שיש בכך חשש פקוח נפש.
כה. פקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, מלבד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
(ספר יוחסין)
