מסכת כלים, פרק ב, משנה ו

משנה ו: גִּסְטְרָא שֶׁנִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן, עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְהוֹרָה. מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְמֵאָה. טִיטְרוֹס, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוֹצִיא פְרוּטוֹת:

משנה ו: גִּסְטְרָא – שבר של כלי חרס, שמשתמשים בו כדי להניחו תחת כלי מלא מים וכדומה, כדי לקבל בו את המשקים המטפטפים מהכלי (אבל כלי שלם אין רגילים להניחו שם, כיון שבאותו זמן אי אפשר להשתמש באותו כלי, אך גיסטרא, שזהו שבר שאין לו חשיבות כל כך, משתמשים בו לשם כך), ואם היה מתחילתו כלי שלם ועתה נשבר, כיון שעדיין יש לו בית קיבול הרי הוא מקבל טומאה, אך באופן שֶׁאותה גיסטרא נִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן שמכינים בו כלי חרס, דינה תלוי, אם נשברה עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ להיעשות כלי, והיינו שקודם שצירפו את הכלי בכבשן כבר נשבר חלק ממנו, ואותו חלק, המכונה 'גיסטרא', נצרף בכבשן בפני עצמו, כשהוא כבר שבור, הרי היא טְהוֹרָה מלקבל טומאה, כיון שמעולם לא חל עליה שם 'כלי', ובאופן זה אין האדם חס על אותה גיסטרא אלא משליך אותה לאיבוד. אבל אם נשברה מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, והיינו שכבר נעשתה כלי שלם וראוי ואחר כך נשברה, ונשארה אותה 'גיסטרא', כיון שהדרך להשתמש בשבר כלי שכזה וכפי שהתבאר, הרי היא טְמֵאָה. וכיצד יודעים מתי נשברה, אם מקום השבר עצמו גם כן אדום וחלק, הרי זה סימן שנשברה קודם לכן ונצרפה בכבשן כשהיא כבר שבורה, וטהורה. אך אם מקום השבר אינו אדום וחלק, סימן שנצרף הכלי כשהוא שלם, ואחר כך נשבר ונשארה ממנו אותה 'גיסטרא', ובאופן זה הוא מקבל טומאה.

טִיטְרוֹס – כלי שיש בו נקבים רבים ודקים מלמטה, ופתח אחד מלמעלה, וממלאים אותו מים, וכאשר מניח האדם אצבעו על הפתח שלמעלה – אין המים יוצאים מלמטה, אך כאשר מסיר הוא את האצבע מלמעלה מטפטפים המים מלמטה דרך הנקבים הדקים (ומשתמשים בו להשקיית גינה או לשטיפת הבית וכדומה), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר, כיון שלדעתו יש לדמותו לכל כלי שהוא נקוב באופן שמשקים יכולים להכנס לתוכו דרך הנקבים (כאשר אין סותמים את החור מלמעלה), שנחשב ככלי שאין לו בית קיבול ואינו מקבל טומאה. ורַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוֹצִיא פְרוּטוֹת, כלומר, גם בזמן שאין מניחים עליו את האצבע יוצאים המים לאט לאט טפה אחר טפה, ועוד, שכאשר מניחים עליו את האצבע אין המים יוצאים כלל, וכיון שזו דרך השימוש בכלי זה, הרי הוא נחשב ככלי שיש לו בית קיבול, ומקבל טומאה.