מסכת כלים, פרק ג, משנה ח

משנה ח: חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ, טָמֵא. יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, טָהוֹר. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָהוֹר. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ וְשֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְזֶפֶת, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַמֵּא. רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא בְשֶׁל עֵץ, וּמְטַהֵר בְּשֶׁל חֶרֶס. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם:

משנה ח: חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, וַעֲשָׂאָהּ – סתם את הנקב בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, והיינו ששם זפת לא רק כנגד הנקב אלא גם מסביב לנקב במקום שאין בו צורך לחבית, מאכל או משקה הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ – בזפת הנצרכת לסתימת הנקב, טָמֵא, כיון שחלק זה הנצרך לחבית נחשב כחלק ממנה, וכיון שהחבית טמאה אף אותה סתימה של זפת טמאה ומטמאה, אבל הנוגע ביָתֵר מִצָּרְכָּהּ – בזפת שניתנה שם יותר מכפי צורך הנקב, אינה נחשבת כחלק מהחבית, והנוגע בחלק זה הרי הוא טָהוֹר, כי אף שהחבית עצמה טמאה, אין זפת מיותרת זו נחשבת כחלק ממנה, ואינה טמאה עמה.

זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית, כיון שאינה נצרכת לחבית, אף שהחבית עצמה טמאה, מכל מקום מאכל או משקה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – באותה טיפת זפת, הרי הוא טָהוֹר.

מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ וְשֶׁל חֶרֶס (והוא משפך של בעלי בתים, שהתבאר לעיל (פ"ב מ"ד) שהוא מקבל טומאה, כיון שהוא נקוב מלמטה ואין לו בית קיבול), שֶׁפְּקָקוֹ – שסתם את החור שממנו יוצאים המשקים מהמשפך, בְזֶפֶת, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַמֵּא – סובר שמשפך זה מקבל טומאה, כיון שהזפת דבוקה בו היטב, והרי הוא נחשב ככלי שיש לו בית קיבול ומקבל טומאה, ורַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא בְמשפך שֶׁל עֵץ שפקקו בזפת, כיון שהזפת נדבקת היטב לחרס, וּמְטַהֵר בְּמשפך שֶׁל חֶרֶס, כיון שאין הזפת נדבקת שם היטב ואינה נחשבת כחלק מהכלי, הרי זה ככל משפך, שכיון שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם – בין במשפך של עץ ובין במשפך של חרס, שאף שסתמו בזפת אינו מקבל טומאה, כיון שהדרך היא להסיר את הסתימה כשצריכים את המשפך, ואין זו נחשבת סתימה קבועה וממילא אינה חלק מהכלי ואינה מכשירתו לקבל טומאה.