מסכת כלים, פרק ד, משנה ה

משנה א: תַּנּוּר, תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּגָדוֹל. אֲבָל בְּקָטָן, תְּחִלָּתוֹ כָּל שֶׁהוּא, וּשְׁיָרָיו רֻבּוֹ, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. אֵיזֶהוּ גְמַר מְלַאכְתּוֹ, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת הֶחָדָשׁ, כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין:

פרק ה
משנה א: להבנת המשנה יש להקדים, כי דרך עשיית תנורי חרס היתה באופן שיש לו רק דפנות ואין לו תחתית, ומחברים אותו בטיט לארץ, והאדמה שבקרקע היא ה'תחתית' של התנור. ואף על פי שלתנור עצמו, ככלי בפני עצמו כשאינו מונח על הקרקע, אין כלל בית קיבול, ואף על פי שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, מכל מקום תנור מקבל טומאה, כיון שנאמר בפירוש (ויקרא יא לה) 'וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם', וטומאתו היא כשאר כלי חרס, שנטמא רק מתוכו, ואפילו באויר, ואינו נטמא מגבו.

תַּנּוּר של חרס, שיעורו לקבל טומאה הוא כאשר תְּחִלָּתוֹ – נעשה מתחילה בגובה של אַרְבָּעָה טפחים, וּשְׁיָרָיו – אף אם נשבר ונשאר ממנו רק חלקו, יש צורך שיהא בו לכל הפחות גובה אַרְבָּעָה טפחים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאילו הם שיעוריו של התנור לקבל טומאה, בְּתנור גָדוֹל, העשוי לאפיה וצליה, כדרך כל התנורים. אֲבָל בְּתנור קָטָן, העשוי לילדים למשחק, תְּחִלָּתוֹ לקבל טומאה אפילו בכָּל שֶׁהוּא, ומבואר בגמרא שזהו לכל הפחות בשיעור טפח, וּשְׁיָרָיו – ואם נשבר שיעורו לקבל טומאה כאשר נשאר רֻבּוֹ של התנור קיים.

אף שכל כלי חרס מקבל טומאה מיד כשנצרף בכבשן, כיון שמורחים על דפנות התנור טיט עבה כדי שיישמר חומו אין התנור מקבל טומאה אלא רק מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ, ומבררת המשנה אֵיזֶהוּ גְמַר מְלַאכְתּוֹ לענין זה, ומבארת, מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ באש פעם אחת, שהיסק זה מחזקו ומחשיבו כתנור גמור, אך אין צורך בהיסק גדול הראוי לאפות בו את הפת, אלא אפילו אם הסיקו היסק קטן הראוי רק כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין, שבלילתם רכה, ונאפים בהיסק מועט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הרי אפילו היסק זה של אפיית סופגנין, כיון שהוא בתנור חדש הרי הוא מצריך היסק גדול, ולענין גמר מלאכה אין צורך בהיסק כזה, אלא שיעור גמר מלאכתו של התנור הוא מִשֶּׁיַּסִּיק אֶת התנור הֶחָדָשׁ, בהיסק כזה שיש בו כְּדֵי לֶאֱפוֹת בַּיָּשָׁן סֻפְגָּנִין, ואף שבשיעור היסק כזה אי אפשר לאפות בחדש אפילו סופגנין, מכל מקום די בכך כדי לגמור את מלאכתו של התנור, וראוי הוא לקבל טומאה.