מסכת כלים, פרק ז, משנה א

פרק ז, משנה א: הַקַּלָתוּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִים שֶׁנִּפְחֲתָה פָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, טְמֵאָה, שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמַעְלָן. יָתֵר מִכָּאן, טְהוֹרָה. נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר, טְהוֹרָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. זוֹ הָיְתָה תְשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה בְתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת:

פרק ז, משנה א: כפי שהתבאר לעיל, 'כירה' היא כמין כלי שיש לו תחתית ונותנים בתוכו אש, ובראשו יש שני פתחים לשפיתת שתי קדרות. משנתנו דנה באופן שאותה תחתית של הכירה נפחתה. הַקַּלָתו‍ֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִים, שהם כעין כירות שיש להם תחתית עבה מאד, שֶׁנִּפְחֲתָה – נשבר החלק הפנימי של תחתית הקלת ונעשתה שם גומא, ונמצא שהגחלים המונחים בדרך כלל על תחתית הקלת, מונחים עתה בתוך הגומא, והרי הם רחוקים יותר מהקדירה המונחת על גבי הקלת, אם היתה פחיתה זו פָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כדין כל כירה, לפי שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן – מדליק את האש בתחתית הגומא שבקלת, וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמַעְלָן – ויכול הוא לבשל בכך את הקדירה העומדת למעלה, כיון שבמרחק כזה עדיין מגיע חום האש לקדירה. אך אם היה הפחת יָתֵר מִכָּאן – שלשה טפחים או יותר, ובמרחק כזה כבר אי אפשר לבשל על גבי הקלת, הרי זו טְהוֹרָה. נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר בגומא, כדי להניח שם את הגחלים ולקרבם בכך לקדירה, עדיין הקלת טְהוֹרָה, כיון שאין אבן זו נחשבת כחלק מהקלת. אך אם מֵרְחָהּ בְּטִיט – חיבר את האבן לתחתית הגומא שבקלת על ידי טיט, הרי זה כאילו נסתמה הגומא שבקלת, ומְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

מוסיפה המשנה, זוֹ הָיְתָה תְשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה בְתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת, והניח שם אבן, שנחלקו בו לעיל (פ"ה מ"ו) רבי יהודה וחכמים האם יש צורך שיהא מסיק מלמטה ומבשל מלמעלה, או שדי בכך שיהא מוסק, וכיון שכאן מבואר שיש צורך שיסיק מלמטה ויהא מבשל ל מעלה, הוכיח רבי יהודה שאף שם יש צורך שעל ידי ההיסק מלמטה יבשל מלמעלה.