מסכת כלים, פרק טו, משנה א

פרק טו, משנה א: כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֶּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, בֵּין מְקַבְּלִין, בֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין, טְמֵאִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דַּרְדּוּר עֲגָלָה, וְקֻסְטוֹת הַמְּלָכִים, וַעֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין, וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְמֵאִין, שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִן לִטַּלְטֵל אֶלָּא בְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, הַמְּקַבְּלִים, טְהוֹרִין, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין, טְמֵאִין. אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבָּיִת:

פרק טו, משנה א: כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן – כלים שאין להם בית קיבול, הרי הם טְהוֹרִין – אינם מקבלים טומאה, וּמְקַבְּלֵיהֶן – אם יש להם בית קיבול, הרי הם טְמֵאִים – מקבלים טומאה. שנאמר (במדבר לא כ) 'וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ', ולשון 'כל מעשה עיזים' באה לרבות כל דבר הבא מן העיזים, ואפילו מהקרנים והטלפים, ולכן אף כלי עצם הם בכלל הכלים המקבלים טומאה. אמנם כיון שנאמר 'מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק' (ויקרא יא לב), הוקשו כלים אלו לשק, וכשם ששק ניתן לטלטלו כשהוא מלא וכשהוא ריק, יש ללמוד שאף כלים אלו מקבלים טומאה רק כאשר ניתן לטלטלם גם כשהם מלאים, והיינו כלים שיש להם בית קיבול, ולא כלים 'פשוטים' שאין להם בית קיבול. (ואמנם דין זה הוא רק לגבי טומאת מת וטומאת שרץ, אך נטמאים הם בטומאת מרכב ומושב, אם הם ראויים להיות מרכב ומושב). וכל הלימודים הללו הם בכלי עץ עור ועצם, אך כלי זכוכית טומאתם רק מדרבנן, כיון שהם דומים לכלי חרס בכך שהם נעשים מן החול, ואף החמירו בהם יותר מכלי חרס, שהם נטמאים גם כשנוגעת טומאה בגבם, כיון שהם שקופים וניתן לראות גם מה שנוגע בגבם וגם מה שנוגע בתוכם.

וכל הכלים הללו שנטמאו, אם נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. ואם חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים, אין טומאתם הישנה חוזרת להם, אלא הרי הם מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא (מה שאין כן בכלי מתכות, שאם נטמאו ונשברו ועשה מהם כלים חדשים, גזרו חכמים שתחזור להם טומאתם הישנה, כמבואר לעיל (פרק יא משנה א)).

הַשִּׁדָּה – ארון, וְהַתֵּבָה, כגון אלו שמשתמשים בהם מחליפי מטבעות, וְהַמִּגְדָּל – מין ארון גדול, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ – כלי העשוי מקש, ודינו ככלי עץ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים – כלי העשוי מקני סוף, וּבוֹר של עץ מלא מים מתוקים שדרך לעשותו בסְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שהיא מפליגה למקומות רחוקים מאד, ועושים בה בור גדול של מים מתוקים לשתיה, שֶׁיֶּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם – תחתית רחבה שהם יושבים עליה, וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח (332-572 ליטר, לפי השיטות השונות), שֶׁהֵם כּוֹרַיִם – ששים סאה בְּיָבֵשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, והיינו כיון שכלי עץ ועור הוקשו לשק, שדרך לטלטלו גם כשהוא מלא, ולכן גם כלי עץ ועור מקבלים טומאה רק כשהם מיטלטלים מלאים, ואילו כלים אלו שהם גדולים יותר מידי, ועשויים להשאר בקביעות במקומם, אין דרך לטלטלם כשהם מלאים, מחשש שישברו, ולכן אינם מקבלים טומאה. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים – שאר כלי עץ, מלבד שלשה כלים אלו שהוזכרו כאן, בֵּין מְקַבְּלִין ארבעים סאה ובֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין, טְמֵאִין – מקבלים טומאה, כיון שדרך לטלטלם אפילו כשהם מלאים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, ולדבריו נמצא שמנתה המשנה את שלשת הכלים שכשהם מחזיקים ארבעים סאה הם טהורים, ושאר הכלים אף שהם מחזיקים ארבעים סאה, הרי הם מקבלים טומאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יש כלים מסוימים שאף על פי שהם מכילים יותר מארבעים סאה מכל מקום הם מקבלים טומאה כיון שהדרך היא לטלטלם כשהם מלאים, ואלו הם, דַּרְדּוּר עֲגָלָה – חבית גדולה המונחת תמיד בעגלה, ואף שהדרך לטלטלה רק על ידי שוורים המוליכים את העגלה, אף טלטול כזה נחשב 'טלטול', וְקֻסְטוֹת הַמְּלָכִים – ארון עץ העשוי תאים תאים, ונותנים בו מיני מאכל ומשקה, ודרך המלכים שיהיה להם ארון כזה בעגלה המוליכה אותם ממקום למקום, וַעֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין – קערה גדולה של עץ שמעבדי העורות מניחים בה את העורות לעיבוד, וּבוֹר מים מתוקים של סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין ארבעים סאה, מכל מקום הם טְמֵאִין – מקבלים טומאה, כיון שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִן לִטַּלְטֵל אֶלָּא בְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן – הדרך היא לטלטלם כשהם מלאים, והרי הם דומים לשק שדרך לטלטלו גם כשהוא מלא, ולכן הם מקבלים טומאה. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים של עץ, הַמְּקַבְּלִים ארבעים סאה, טְהוֹרִין, כיון שאין דרך לטלטלם כשהם מלאים, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין ארבעים סאה, טְמֵאִין – מקבלים טומאה. מסיימת המשנה ואומרת, אֵין חילוק בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שמנה את הכלים שאינם מקבלים טומאה כשהם מחזיקים ארבעים סאה, והשאר מקבלים טומאה, לְבין דִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה שמנה את הכלים המקבלים טומאה כשהם מחזיקים יותר מארבעים סאה, ומשמע שהשאר אינם מקבלים טומאה, אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבָּיִת המשמשת לעיבוד עורות, שלדעת רבי יהודה אם עריבה זו מחזיקה ארבעים סאה אינה מקבלת טומאה, ולכן מנה רק 'עריבת העבדנין', למעט עריבת בעל הבית, ואילו רבי מאיר שאמר ככלל שכל הכלים (מלבד השלשה המנויים בדבריו) מקבלים טומאה אף כשהם מחזיקים ארבעים סאה, אף עריבת בעל הבית בכלל זה, ומקבלת טומאה.