מסכת כלים, פרק טו, משנה ב

משנה ב: אֲרוּבוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טְהוֹרוֹת. סֵרְקָן אוֹ כִרְכְּמָן, טְמֵאוֹת. דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, טָמֵא. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו, טָמֵא. וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ, טָמֵא:

משנה ב: אֲרוּבוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים – לוחות עץ שהאופים לָשִׁים עליהם את הלחמים, אף שהם פשוטים ואין להם בית קיבול, טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה מדרבנן, כיון שהם עשויים בצורת כלי. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שאין להם כלל צורת כלי, טְהוֹרוֹת. אבל אם סֵרְקָן אוֹ כִרְכְּמָן – צבעם באדום או בכרכום, טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה מדרבנן, כיון שעל ידי צביעה זו הם נראים ככלי.

דַּף – לוח מתכת שֶׁל נַחְתּוֹמִין – אופים, שֶׁקְּבָעוֹ וחיברו בַכֹּתֶל, ומניח עליו הנחתום את הלחמים האפויים למכירה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, כיון שהוא מחובר לכותל, וכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, כיון שבתחילה היה תלוש, וכלי מתכות מקבל טומאה אף שאין לו בית קיבול, ואף לאחר שקבעו בכותל הרי הוא מקבל טומאה כל זמן שלא עשה בו שינוי גדול. סְרוֹד – לוח עץ קטן שמניח עליו האופה כלי של מים כדי לתת מהם על העיסה, אם הוא שֶׁל נַחְתּוֹמִין, כיון שיש לו צורת כלי, הרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה מדרבנן. וְאם הוא שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שאין לו צורת כלי, טָהוֹר. אבל אם גִּפְּפוֹ – עשה לו מסגרת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, ובכך נעשה לו בית קיבול, הרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת, ואין לו בית קיבול, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אותו 'סרוד' של בעלי בתים, שאינו מקבל טומאה, אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו – לחתוך עליו את הבצק, הרי הוא טָמֵא, כיון שלדעת רבי שמעון הטעם ש'סרוד' של נחתומים מקבל טומאה הוא כיון שחותכים עליו את הבצק, וממילא אף סרוד של בעלי בתים, אם התקינו לשם כך, הרי הוא טמא. וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ, שהוא מקל עץ מעוגל שמרדדים בו את הבצק, לדברי רבי שמעון הרי הוא טָמֵא, כיון שמשתמשים בו לשאת עליו את הבצק לתנור, והרי הוא נחשב ככלי שיש לו בית קיבול [אמנם חכמים סוברים שכיון שאינו עשוי לקבל בתוכו, אלא על גביו, אינו מקבל טומאה].