מסכת כלים, פרק יג, משנה ב

משנה ב: קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר. שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן:

משנה ב: משנתנו מביאה את דינם של מיני כלים שיש בהם שני שימושים שונים. קֹלִגְרִיפוֹן – כלי שצידו האחד הוא כמין מזלג גדול, ותוחבים צד זה בפת או בבשר שבתנור ומוציאים אותם, וצידו השני הוא כמין כף גדולה להוציא בה את הגחלים מהתנור, שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ – התפרק מהכלי אותו חלק העשוי ככף, עדיין טְמֵאָה (-מקבלת טומאה) מִפְּנֵי שִׁנָּהּ – מפני החלק העשוי כמזלג. וכן אם נִטְּלָה שִׁנָּהּ – ניטל החלק העשוי כמזלג, הרי היא טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ, כיון שכל צד בפני עצמו נותן לקוליגריפון חשיבות של כלי.

מִכְחוֹל, והוא כלי שראשו האחד חד ומיועד לתת בו כְּחוֹל על העין, וראשו השני רחב ומיועד לנקות בו את האוזן, שֶׁנִּטַּל הַכַּף – החלק הרחב, טָמֵא – עדיין הוא מקבל טומאה מִפְּנֵי הַזָּכָר – החלק החד שכוחלים בו את העין. וכן אם נִטַּל הַזָּכָר, עדיין הוא טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף.

מַכְתֵּב – כלי שראשו האחד חד וחורטים בו על לוח של שעוה, וראשו השני עבה ו'מוחקים' בו את החרוט על ידי שמחליקים את השעוה, כדי שיהא ניתן לחזור ולחרוט בה דברים אחרים, שֶׁנִּטַּל החלק החד, הַכּוֹתֵב, עדיין טָמֵא (-מקבל טומאה) מִפְּנֵי החלק העבה, הַמּוֹחֵק. וכן אם נִטַּל החלק העבה, הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי החלק הדק, הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא – כלי בישול שראשו האחד עשוי כמזלג להוציא בו את הבשר מהקדירה, וראשו האחד רחב כמין כף להוציא בו את הזוהמה שצפה על פני הקדירה, שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, עדיין היא טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. וכן אם נִטַּל הַמַּזְלֵג, עדיין היא טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר – מעדר שראשו האחד חד כדי לעדור בו את הקרקע, וראשו השני משמש לחבר את כלי המחרישה אלו עם אלו, אף אם ניטל הצד האחד עדיין הכלי מקבל טומאה מחמת צדו השני.

מסיימת המשנה ומבארת, שִׁעוּר כֻּלָּן – כל הכלים הללו שהתבאר במשנה שאף שנשבר צידם החד עדיין הם מקבלים טומאה מחמת צידם השני, השיעור שבו עדיין נחשב הוא ככל, כל שיש באורך הידית שנשארה עמו שיעור מספיק כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן, וכגון שנשבר הצד של המזלג עם חלק מהידית, אך עדיין די באורך הידית שנשארה עם הכף כדי שיוכלו להשתמש בכף כראוי, וכן כל כיוצא בזה.