מסכת כלים, פרק יז, משנה ה

משנה ה: הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ, לֹא קָטָן וְלֹא גָדוֹל אֶלָּא בֵינוֹנִי. וּלְמָה הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן, שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכָךְ וּלְכָךְ הֻזְכְּרוּ, לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, וְיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן וַחֲצִירֵי גֶבַע, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם:

משנה ה: כפי שהתבאר, שיעור נקב לביטול שם כלי הוא כשיכול לצאת מאותו נקב רימון, ומוסיפה המשנה ומבארת, הָרִמּוֹן שֶׁאָמְרוּ שמשערים בו, לֹא קָטָן, וְלֹא גָדוֹל, אֶלָּא בֵינוֹנִי.

מוסיפה המשנה ומבררת, כיון שלענין זה משערים ברימון בינוני, וּלְמָה – לענין מה הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן, שהיו הרימונים של אותו מקום גדולים ביותר, ומבארת, שֶׁיְּהוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן, כלומר, אף על פי שבכל תערובת של מין במינו, כגון רימון של ערלה ברימונים מותרים, הרימון האסור מתבטל כשיש בתערובת מאתים רימוני היתר כנגדו, מכל מקום אם היה זה רימון מרימוני בדאן, שהם גדולים וחשובים ביותר, אינו מתבטל אפילו באלף רימונים של היתר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי חולק ואוֹמֵר, רימוני בדאן הוזכרו לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, כלומר, השיעור שהוזכר במשניות הקודמות לגבי טהרת כלים, שזהו כשיש בהם נקב הראוי להוציא רימון, משערים זאת ברימוני בדאן, שהם גדולים ביותר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכָךְ וּלְכָךְ הֻזְכְּרוּ, גם לענין לְשַׁעֵר בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים, כרבי יוחנן בן נורי, וְגם לענין שיִהְיוּ מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן, כרבי מאיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לענין נקב שבכלי אין משערים ברימוני בדאן אלא ברימון בינוני, וגם לענין ביטול ברוב אין חילוק בין רימוני בדאן לבין שאר רימונים, אלא אף שאר רימונים אינם מתבטלים ברוב, כיון שיש להם חשיבות בפני עצמם, ולֹא הֻזְכְּרוּ רִמּוֹנֵי בָדָאן וַחֲצִירֵי גֶבַע – מין כרתי של מקום ששמו גבע, אֶלָּא לענין זה שֶׁיִּהְיוּ מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, כלומר, כיון שבדאן וגבע היו עיירות של כותים בארץ ישראל, והכותים מקפידים רק על מצוות הנוגעות אליהם, אך אינם חוששים להכשיל אחרים כיון שהם מפרשים את הפסוק 'לפני עיור לא תתן מכשול' כפשוטו, ולא לענין הכשלה באיסורים], לכן כל הקונה רימוני בדאן או חצירי גבע, שהם מיוחדים וניכרים בפני עצמם, עליו לעשרם כטבל ודאי, ולא רק כקונה מעם הארץ שמעשר מספק.