מסכת כלים, פרק יח, משנה ח

משנה ח: תְּפִלָּה, אַרְבָּעָה כֵלִים. הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה טְמֵא מֵת, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית. הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית, טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת. חָזַר לָרִאשׁוֹנָה וְהִתִּירָהּ וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה בְמַגָּע, וְכֵן שְׁנִיָּה. הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית, טְהוֹרָה, שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע:

משנה ח: תְּפִלָּה – תפילין של ראש, המחולקים לארבעה 'בתים' שבכל אחד מהם יש פרשה אחת, הרי הם נחשבים כאַרְבָּעָה כֵלִים, וכיון שיש בכל אחד בית קיבול לפרשה הרי הם ראויים לקבל טומאה. ואם נגעו התפילין במת, נעשו כל הבתים 'אב הטומאה, הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה – חתך האדם את אחד הבתים שבתפילין אלו, וְתִקְּנָהּ – החליפה באחרת, כיון שהיא מחוברת לשלשת הבתים האחרים שהם אב הטומאה, נעשית גם קציצה זו, החדשה, טְמֵאָה טְמֵא מֵת כמותם, וְכֵן כשהחליף קציצה שְׁנִיָּה, וְכֵן כשהחליף קציצה שְׁלִישִׁית, כיון שכל זמן שנשאר אפילו בית אחד שהוא אב הטומאה, כל הבתים המחוברים אליו דינם כמותו ודינם כאב הטומאה. אמנם אם הִתִּיר גם אֶת הקציצה הָרְבִיעִית והחליפה בחדשה, נמצא שאין כאן אפילו בית אחד הטמא בטומאת מת, ולכן טְהוֹרָה הקציצה הרביעית, וכן שלש הקציצות האחרות, מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה טומאת מַגַּע טְמֵא מֵת, שהרי השלש הראשונות שהוחלפו בזמן שהיתה הרביעית טמאה טומאת מת, נעשה דינם כטמאים בטומאת מגע מת, והיינו ראשון לטומאה (אלא שכל זמן שהיו מחוברות לרביעית היה דינם כטמאים טומאת מת ממש, כיון שהם חיבור אחד, ולאחר שהופרדה מהם הקציצה הרביעית חוזרים לעיקר דינם להיות טמאים טומאת מגע מת בלבד), והרביעית המחוברת אליהם נעשה דינה כמותם להיות ראשון לטומאה (אך אינה נטמאת מצד עצמה, שהרי כלי אינו נטמא מכלי שהוא ראשון לטומאה, אך כל זמן שהיא מחוברת אליהן דינה כמותם להיות ראשון לטומאה). חָזַר לָקציצה הרִאשׁוֹנָה, וְהִתִּירָהּ מחיבורה לשאר הקציצות, וְתִקְּנָהּ – החליפה באחרת, אף שמצד עצמה צריכה להיות טהורה לגמרי, שהרי מגעה בראשון לטומאה אינו מטמא אותה (שאין כלי נטמא מכלי שהוא ראשון לטומאה) מכל מקום כיון שהיא מחוברת לשאר הקציצות שהן ראשון לטומאה, אף היא טְמֵאָה בְמַגָּע – טומאת ראשון לטומאה, וְכֵן שְׁנִיָּה, שהחליפה באחרת, נעשה דינה כטמאה טומאת ראשון לטומאה. אבל אם הִתִּיר גם אֶת הַשְּׁלִישִׁית, והחליפה באחרת, נמצא שאין עתה שום קציצה שהיתה טמאה טומאת מת או טומאת מגע מת מצד עצמה, שהרי הוחלפו כולן, ולכן כולה טְהוֹרָה לגמרי, שֶׁהרי הקציצה הָרְבִיעִית, שהיא היחידה שהיתה מחוברת לתפילין בזמן שהיו השלש הראשונות טמאות טומאת מגע מת, והיינו ראשון לטומאה, בְּמַגָּע – לא היתה ראויה להטמא אלא מחמת נגיעתה בשלש האחרות, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶׂה מַגָּע – כלי שנטמא בטומאת מגע, שהיא ראשון לטומאה, אינו מטמא כלי אחר כלל, וממילא קציצה רביעית זו לא נטמאה מחמת מגעה בשלש האחרות שהיו טמאות טומאת מגע בלבד, ונשארה בטהרתה, ורק כל זמן שהיתה מחוברת אליהן היה דינה כמותן, אך עתה שהוחלפו כל השלש באחרות, הרי כל הארבע טהורות לגמרי, שהרי אין בהן אפילו אחת שנגעה באב הטומאה.