מסכת כלים, פרק כה, משנה ז

משנה ז: כָּל הַכֵּלִים יֶשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, וְיֶשׁ לָהֶם בֵּית צְבִיעָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, לַעֲרֵבָה גְדוֹלָה שֶׁל עֵץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכוֹסוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְיָדַיִם הַטְּמֵאוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְיָדַיִם הַטְּהוֹרוֹת בִּלְבָד:

משנה ז: אחר שהתבאר במשניות הקודמות שלגבי טומאת משקין טמאים יש חילוק בין אופן שנטמא הכלי מתוכו לבין אופן שנטמא הכלי מאחוריו, מבארת המשנה שיש חלק נוסף בכלי, שיש לו דין טומאה בפני עצמו: כָּל הַכֵּלִים יֶשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, וכפי שהתבאר לעיל שאם נטמא תוכו נטמא כולו, ואם נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו, וְיֶשׁ לָהֶם בנוסף לכך בֵּית צְבִיעָה – מקום מיוחד בשפת הכלי להכנסת האצבע כדי לתפוס את הכלי בלי לגעת במאכלים שבתוך הכלי, ואם נטמא בית הצביעה לא נטמאו אחוריו, ואם נטמאו אחוריו לא נטמא בית הצביעה (ובין אם נטמאו אחוריו ובין אם נטמא בית הצביעה, לא נטמא תוכו). רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, לא אמרו שיש לכלי דין מיוחד במגע משקין טמאים בבית הצביעה, אלא לַעֲרֵבָה גְדוֹלָה שֶׁל עֵץ, שכיון שהיא גדולה וכבדה אין דרך להחזיקה באחוריה, ולכן לא חששו שיגע האדם גם בבית הצביעה וגם באחוריה, ואם נטמא אחד מהם אין השני נטמא, אבל בכלים רגילים שהדרך היא לאחוז אותם לפעמים באחוריהם ולפעמים בבית הצביעה, חששו שלאחר שנטמא אחד המקומות יגע האדם במקום הטמא ולאחר מכן במקום הטהור שבאותו כלי, ולכן אמרו שאם נטמאו אחוריהם נטמא גם בית הצביעה, וכן אם נטמא בית הצביעה נטמאו גם אחורי הכלי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אמרו כן אף לְכוֹסוֹת, שאף בהן אין דרך לגעת בשני המקומות, אלא המושיט כוס לחבירו אוחזה בבית הצביעה, והמקבלה אוחז את הכוס בגבה, ולא חששו שיגע אותו אדם גם בבית הצביעה וגם בגב הכוס.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, חילוק זה שבין בית הצביעה לבין אחורי הכלי, שאם נטמא האחד לא נטמא חבירו, היינו רק לְיָדַיִם שנגעו בכלי, בין הידים הַטְּמֵאוֹת, שאם נגעו באחורי הכלי לא נטמא בית הצביעה, ואם נגעו בבית הצביעה לא נטמאו אחורי הכלי, וּבין הידים הַטְּהוֹרוֹת, שאם היו אחורי הכלי טמאים ונגע ביד טהורה בבית הצביעה, לא נטמא, וכן אם היה בית הצביעה טמא ונגע ביד טהורה באחורי הכלי, לא נטמא (וכמו שיתבאר דין זה במשנה הבאה). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא אָמְרוּ חילוק זה בין בית הצביעה לבין אחורי הכלי אֶלָּא לְיָדַיִם הַטְּהוֹרוֹת בִּלְבָד, שאם היה אחד המקומות טמא ונגע ביד טהורה במקום השני, לא נטמא, אבל אם היתה ידו טמאה, ונגע בה באחד המקומות, נטמא גם המקום השני, וטעם החילוק, כיון שכשידיו של האדם טהורות בודאי הוא נזהר שלא לגעת במקום השני, הטמא. אך כשידיו טמאות אינו נזהר, וכיון שנגע במקום האחד, חוששים שנגע גם במקום השני. (ומחלוקתם היא לענין הידים, אבל במאכלים ומשקים שנגעו בכלי, אף אם היו אחורי הכלי טמאים והם נגעו בבית הצביעה, או שהיה בית הצביעה טמא והם נגעו באחורי הכלי, הרי הם טמאים).