מסכת כלים, פרק כז, משנה ב

משנה ב: הַבֶּגֶד מִטַּמֵּא מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, לְמִדְרָס, וּמִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לִטְמֵא מֵת. הַשַּׂק אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, הָעוֹר חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה, מַפָּץ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה, שָׁוִין לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשַּׂק שְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, וּתְחִלָּתוֹ מִשֶּׁיִּגָּמֵר:

משנה ב: משנתנו מבארת את השיעורים לקבלת טומאה של מיני הבגדים והכלים השונים שהוזכרו במשנה הקודמת: הַבֶּגֶד, העשוי מצמר או מפשתן, מִטַּמֵּא מִשּׁוּם (-רק כשיש בו לכל הפחות) שְׁלֹשָׁה טפחים עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, לְהטמא בטומאת מִדְרָס. וּמִשּׁוּם (-ואם יש בו לכל הפחות) שָׁלֹשׁ אצבעות עַל שָׁלֹשׁ אצבעות לִטְמֵא מֵת ולשאר הטומאות. הַשַּׂק, נטמא כשיש בו לכל הפחות אַרְבָּעָה טפחים עַל אַרְבָּעָה טפחים, בין לטומאת מדרס ובין לשאר הטומאות. הָעוֹר נטמא כשיש בו לכל הפחות חֲמִשָּׁה טפחים עַל חֲמִשָּׁה טפחים, בין לטומאת מדרס ובין לשאר הטומאות. מַפָּץ, שהוא מצע העשוי מגמי קלוע או ארוג, וגמי הוא גידולי קרקע ודינו ככלי עץ, שיעורו לקבל טומאה הוא כשיש בו לכל הפחות שִׁשָּׁה טפחים עַל שִׁשָּׁה טפחים, בין לטומאת מדרס ובין לשאר הטומאות. שָׁוִין שיעורים אלו של שק, עור ומפץ, לְמִדְרָס וְלִטְמֵא מֵת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַשַּׂק, שהתבאר ששיעורו ארבעה על ארבעה טפחים, רק לגבי שְׁיָרָיו נאמר ששיעורו באַרְבָּעָה על ארבעה טפחים, שאם היה שק גדול ונקרע עד שנשאר ממנו שיעור זה של ארבעה על ארבעה, עדיין הוא מקבל טומאה, וְאילו תְחִלָּתוֹ – כאשר הוא חדש ומתחילים את אריגתו, מקבל טומאה רק מִשֶּׁיִּגָּמֵר – שתיגמר מלאכתו כפי שמתכוונים לעשותו, ואף אם הוא גדול מארבעה על ארבעה טפחים, כל זמן שלא נגמרה מלאכת הכנתו, אינו מקבל טומאה.