מסכת כלים, פרק כז, משנה יב

משנה יב: שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע, אִם נְתָנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, טָהוֹר, וְאִם לָאו, טָמֵא. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר, אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין, טְהוֹרָה. שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ, טְמֵאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה:

משנה יב: אריג שיש בו שְׁלֹשָׁה טפחים עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, וכפי שהתבאר זהו שיעור חשוב שמחמתו מקבל האריג אפילו טומאת מדרס, שֶׁנִּקְרַע בחלקו, אך לא נקרע כולו ואף לא רובו, דינו תלוי בשיעור הקרע, אִם נְתָנוֹ לאריג עַל הַכִּסֵּא, ויושב עליו, וּבְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּכִּסֵּא, כיון ששני חלקי האריג מתרחקים זה מזה בשיעור שהאדם עצמו נוגע בכסא, הרי זה כאילו נקרע האריג לגמרי, ואין לו שיעור שלשה על שלשה טפחים, וטָהוֹר מלקבל טומאת מדרס. וְאִם לָאו, שאין בשרו נוגע בכסא, טָמֵא – מקבל האריג טומאת מדרס.

אריג שיש בו שָׁלֹשׁ אצבעות עַל שָׁלֹשׁ אצבעות, שזהו השיעור לקבלת טומאת מת ושאר טומאות מלבד טומאת מדרס], שֶׁנִּמְהָה – בלה מִמֶּנָּה אפילו חוּט אֶחָד, ובכך נחשב שהתמעט שיעורו משלש על שלש אצבעות, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בוֹ קֶשֶׁר בשני חוטין, שאין דרך להשאירו כך, ושני החוטים עם הקשר נחשבים כמי שאינם, אוֹ שנמצאו בו שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין – שני חוטי ערב רצופים, כי האורג טעה והעביר פעמיים רצופות את חוט הערב בין אותם חוטי שתי בשונה מהרגילות, שבכל העברה של חוט הערב משנים את מקומם של חוטי השתי], ובאופן זה אחד החוטים מיותר ונחשב כמי שאינו קיים, הרי בכל האופנים הללו מחשיבים את האריג כמי שאין בו שלש אצבעות על שלש אצבעות, וטְהוֹרָה מלקבל טומאה.

אריג שיש בו שָׁלֹשׁ אצבעות עַל שָׁלֹשׁ אצבעות, שֶׁהִשְׁלִיכָהּ בָּאַשְׁפּוֹת, בטלה חשיבות האריג לגמרי, וטְהוֹרָה מלקבל כל טומאה. הֶחֱזִירָהּ לביתו, טְמֵאָה – הרי היא מקבלת טומאה. ולְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהֲרַתָּה, וַחֲזָרָתָהּ מְטַמֵּאתָהּ, אפילו אם עשה כן עשר פעמים ביום אחד, חוּץ מִאריג שֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה – משי צבוע באדום חזק, שהם יקרים מאד, ומחמת כן אפילו אם השליכם האדם לאשפה לא בטלה חשיבותם, ומקבלים טומאה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה דינה כַּיּוֹצֵא בָהֶן, שאינה מתבטלת מלקבל טומאה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן טְהוֹרִין מלקבל טומאה, ואפילו ארגמן וזהורית טובה, לֹא הֻזְכְּרוּ אריגים אלו כשונים משאר האריגים אֶלָּא מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, שאם מצאם באשפה חייב להכריז עליהם, כיון שמפני חשיבותם אין הבעלים מתיאשים מהם, אך לענין טומאה אינם שונים משאר אריגים, ומתבטלת חשיבותם כשהם באשפה, ואינם מקבלים טומאה.