מסכת כלים, פרק כח, משנה ו

משנה ו: מַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַקֻּפָּה, מְטַמְּאָה אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד. הִפְרִישָׁהּ מִן הַקֻּפָּה, הַקֻּפָּה מְטַמָּא אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה. טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד, מְטַמָּא שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד. הִפְרִישָׁהּ מִן הַבֶּגֶד, הַבֶּגֶד מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, וְהַמַּטְלִית מְטַמְּאָה שְׁנַיִם וּפוֹסֶלֶת אֶחָד. וְכֵן הַטּוֹלֶה עַל הַשַּׂק אוֹ עַל הָעוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַל הָעוֹר, טָהוֹר. עַל הַשַּׂק, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָרִיג:

משנה ו: מַטְלִית שיש בה שלשה על שלשה טפחים, ונטמאה טומאת מדרס, והיינו אב הטומאה, שֶׁטְּלָיָהּ (-תלאה והדביקה) עַל הַקֻּפָּה, שאינה ראויה לקבל טומאת מדרס, מיד כשנגעה המטלית בקופה טימאה אותה בטומאת מגע מדרס, ונעשתה הקופה ראשון לטומאה, ולאחר שסיים את הדבקת המטלית לקופה בטלה מהמטלית טומאת מדרס, כיון שהתבטלה לקופה, ומעתה דין הקופה ודין המטלית שוים, שהם טמאים טומאת מגע מדרס, והיינו ראשון לטומאה, ולכן הקופה או המטלית מְטַמְּאָה אֶחָד – עושה את הנוגע בה שני לטומאה, וּפוֹסֶלֶת אֶחָד – והנוגע באותו שני לטומאה נעשה 'שלישי', אך כיון ששלישי לטומאה נוהג רק בתרומה ומדרבנן, אין זו מכונה 'טומאה', אלא 'פסול', שנפסלת התרומה מאכילה מחמת נגיעה זו.

ואם לאחר זמן הִפְרִישָׁהּ למטלית מִן הַקֻּפָּה, הַקֻּפָּה נשארת ראשון לטומאה כפי שהיתה, ומְטַמָּא אֶחָד וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, וְאילו הַמַּטְלִית טְהוֹרָה, כיון שטומאת מדרס שהיתה בה בתחילה התבטלה לגמרי כשהדביקה לקופה והתבטלה חשיבותה, וטומאת ראשון לטומאה שהיתה לה מחמת שהיתה דבוקה לקופה התבטלה גם היא, כשהפריד אותה מן הקופה, והרי היא טהורה לגמרי.

דין נוסף: מטלית שיש בה שלשה על שלשה טפחים שהיתה טמאה טומאת מדרס, וטְלָיָהּ (-תלאה וחיברה) עַל הַבֶּגֶד, כיון שהבגד גם כן ראוי לקבל טומאת מדרס, והבגד והמטלית הם מין אחד, אין המטלית בטלה לבגד, אלא אדרבה, כיון שהמטלית טמאה טומאת מדרס והיא מחוברת לבגד, נעשה אף הבגד טמא טומאת מדרס, שהיא אב הטומאה, ומְטַמָּא שְׁנַיִם, שהנוגע במטלית או בבגד נעשה ראשון לטומאה, והנוגע באותו ראשון נעשה שני לטומאה, וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, שאם נגעה תרומה באותו שני לטומאה נעשית שלישי לטומאה, ונפסלת מאכילה.

הִפְרִישָׁהּ למטלית מִן הַבֶּגֶד, אף שעד עתה היה הבגד נחשב כטמא טומאת מדרס שהיא אב הטומאה, זהו כיון שהיה מחובר למטלית שהיא טמאה מדרס והיא אב הטומאה, אך מעתה שהופרשו זה מזה, דיניהם חלוקים, שהַבֶּגֶד דינו רק כמי שנגע במדרס, והוא ראשון לטומאה, ולכן מְטַמֵּא אֶחָד – מטמא את הנוגע בו להיעשות שני לטומאה, וּפוֹסֵל אֶחָד, שתרומה הנוגעת באותו שני נעשית שלישי, ופסולה לאכילה. וְהַמַּטְלִית נשארת בטומאתה הראשונה, והרי היא אב הטומאה של טומאת מדרס, מְטַמְּאָה שְׁנַיִם, שהנוגע בה נעשה ראשון לטומאה, והנוגע בראשון נעשה שני לטומאה, וּפוֹסֶלֶת אֶחָד, שתרומה הנוגעת בשני לטומאה נעשית שלישי ופסולה מאכילה.

וְכֵן הַטּוֹלֶה את המטלית הטמאה טומאת מדרס עַל הַשַּׂק אוֹ עַל הָעוֹר, אף שהם מינים חלוקים מהמטלית, מכל מקום כיון שגם הם ראויים להטמא טומאת מדרס, דינם כפי שהתבאר באופן שטליה למטלית על הבגד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, כיון שהשק והעור אינם מין אחד עם המטלית, נעשה דין המטלית כפי שהתבאר בתחילת המשנה לגבי אופן שטליה על הקופה, שהמטלית מתבטלת לשק או לעור ונטהרת מטומאת מדרס שהיתה עליה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אם טליה למטלית עַל הָעוֹר, שהוא מין אחר לגמרי מהמטלית, הרי זה כמי שטליה למטלית על הקופה, וטָהוֹר. אך אם טליה למטלית עַל הַשַּׂק, טָמֵא, וכמו באופן שטליה למטלית על הבגד, מִפְּנֵי שֶׁאף השק הוּא אָרִיג, והרי הוא דומה למין המטלית.