מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרק ג (ב)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
כט. מותר להטיל מים בתוך ארבע אמות של המקום שהתפלל בו, אך הנהגה טובה שלא לעשות כן.
ל. בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגים בהם קלות ראש, אין אוכלים ואין שותים בהם, אין מתקשטים בהם ואין מטיילים בהם, אין נכנסים לתוכם מפני החום או מפני הגשמים.
לא. מותר להספיד בהם תלמיד חכם, שמתאספים רבים לצורך כך. ומטאטאים ושוטפים אותם כשהם מיושבים. אמנם בחורבנם משאירים אותם כמות שהם, וצומחים בהם עשבים, כדי שתיגרם עוגמת נפש לרואים זאת, ויתעוררו לבנותם מחדש.
לב. בית כנסת העשוי על תנאי שיוכלו לעשות בהם צורכי ציבור, מותר להאכיל שם עניים, וכן תלמידי חכמים הלומדים שם מותרים לאכול ולישון שם בשעת הדחק, אך אסור לנהוג שם דברים של קלות ראש, כגון חשבונות של דברי חול.
לג. תלמידי חכמים רשאים להשתמש בבית המדרש לכל צרכיהם.
לד. אף שאסור להכנס לבית הכנסת כדי להנצל מהגשמים, אך אם הוא לומד תורה ומחמת הגשמים אין דעתו מיושבת עליו, מותר להכנס לבית הכנסת.
לה. אדם הצריך לקרוא לחבירו הנמצא בבית הכנסת, רשאי להכנס ולקרוא לו, אך יאמר דבר תורה שהוא עוסק בו. ואם אינו יודע ללמוד כלום, יבקש מילד שיאמר לו פסוק שלמד. או שישב מעט בבית הכנסת קודם שיצא, ויקיים בכך 'אשרי יושבי ביתך'.
לו. אסור להשתמש בתלמיד חכם הלומד גמרא, וראוי שלא להשתמש אף במי ששונה משניות ללא גמרא.
לז. אדם שהיה בקי בחייו מקרא ומשנה, ומת, צריכים ללוותו שלשה עשר אלף איש, וששת אלפים אנשים התוקעים בשופרות. ומי שלמד גם גמרא בחייו, אין שיעור למספר האנשים שצריכים ללוותו.
לח. אם אין למת מי שילווה אותו כפי השיעורים שהתבארו לעיל, מבטלים תלמוד תורה כדי ללוותו. אך אם יש לו כבר די צורכו, אין מבטלים תורה לצורך לווייתו.
לט. אף שאסור להכנס לבית הכנסת כדי לקצר את דרכו ולצאת בפתח אחר, אם נכנס לצורך, רשאי לצאת מפתח אחר ולקצר את דרכו.
מ. נוהגים כבוד בבית קברות, אין נוהגים שם קלות ראש, ולא מרעים שם בהמות, ולא מעבירים שם אמת המים, ואין מלקטים מהם את העשבים. ואם ליקט, אסורים בהנאה ושורפם במקומם.
מא. אם חל ראש חדש אדר בשבת, קוראים באותה שבת למפטיר פרשת שקלים, וזו הפרשה הראשונה שבפרשת כי תשא. ואם חל ראש חדש באמצע השבוע, ואפילו ביום שישי, קוראים בשבת שלפני ראש חדש פרשת שקלים, ובשבת שאחריה אין מפטירים בפרשה מיוחדת. והפטרת פרשת שקלים היא בפרשת יהוידע הכהן.
מב. בשבת השניה של חדש אדר מפטירים בפרשת זכור, לסמוך את מחיית עמלק לימי הפורים, בהם מוחים את זכרו של המן, שהיה מזרע עמלק. ואפילו אם חל י"ד ביום שישי וט"ו בשבת עצמה, מקדימים לקרוא את פרשת זכור בשבת שלפני כן. והפטרת פרשת זכור היא 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל'.
מג. בשבת השלישית של חדש אדר מפטירים בפרשת פרה אדומה, להזכיר לישראל לטהר עצמם לקראת חג הפסח. והפטרת פרשה זו היא 'וזרקתי עליכם מים טהורים'. ו'שבת שלישית' היא השבת שאחרי פורים, אם חל ראש חדש ניסן בחול. ואם חל בשבת, הרי ה'שלישית' היא השבת שלפני ראש חדש ניסן.
מד. בשבת הרביעית של חודש אדר מפטירים בפרשת החודש, העוסקת בהקרבת קרבן הפסח. והפטרת פרשה זו היא 'בראשון באחד לחודש'. ו'רביעית' היינו אותה שבת שבשבוע שאחריה חל ראש חדש ניסן, ואפילו ביום שישי. ואם חל ראש חדש ניסן בשבת עצמה, הרי זו נחשבת שבת רביעית.
מה. בשבת החמישית חוזרים להפטיר כסדר של כל ימות השנה.
מו. שבת שחל בה ראש חדש או חנוכה, מפטירים בהפטרה המתאימה לאותו הזמן. ובפורים או בתעניות ומעמדות שחלו בשני או בחמישי, וכן במנחה של יום הכפורים שחל בשבת, אין קוראים את הקריאה הרגילה, אלא את הקריאה המתאימה לזמנים אלו.
מז. ראש חדש אדר שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, אחד לפרשת השבוע, אחד לקריאת ראש חדש, ואחד לקריאת פרשת שקלים.
מח. ראש חדש טבת שחל בשבת, מוציאים שלשה ספרי תורה, אחד לקריאת פרשת השבוע, אחד לקריאת פרשת ראש חדש, ואחד לקריאה של חנוכה.
מט. ראש חדש טבת שחל ביום חול, מוציאים שני ספרי תורה, ותחילה קוראים שלשה בפרשת ראש חדש (שהיא קריאה תדירה יותר), והרביעי קורא בספר השני בקריאה של חנוכה (קרבנות הנשיאים).
נ. ראש חדש אדר שחל בשבת שקוראים בה פרשת תצוה, קוראים ששה את פרשת תצוה ואת תחילת פרשת כי תשא עד 'ועשית כיור נחושת', והשביעי חוזר וקורא מתחילת כי תשא, שזו פרשת שקלים.
נא. ראש חדש אדר שחל בשבת שקוראים בה פרשת כי תשא עצמה, קוראים ששה את כל הפרשה, והשביעי חוזר וקורא את תחילת הפרשה, שהיא פרשת שקלים.
(ספר יוחסין)
