מסכת מגילה, פרק ג, שיעור 25

שנינו במשנה, 'בַּחֲמִישִׁית חוֹזְרִין לְסִדְרָן'. מבררת הגמרא, לְסֵדֶר מַאי – לאיזה 'סדר' כוונת המשנה שחוזרים, אָמַר רַבִּי אַמִּי, לְסֵדֶר פָּרָשִׁיּוֹת, כלומר, שבכל אותם ארבע שבתות אין קוראים פרשת השבוע כלל, אלא רק את הפרשות המיוחדות לאותן שבתות, ובחמישית חוזרים לקרוא את סדר הפרשות כרגיל. וְרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר, חוזרים לְסֵדֶר הַפְטָרוֹת, שבאותן ארבע שבתות מפטירין בעניני אותן ארבע פרשיות, ובחמישית חוזרים להפטיר מענין פרשת השבוע, אבל גם באותן ארבע שבתות קוראים את פרשת השבוע. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו שההלכה כְּרַבִּי יִרְמְיָה.

שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (ה"ה), רַבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִׁי אָמַר, אֵין מַפְסִיקִין בֵּין פּוּרִים לִקריאת פרשת פָרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֵין מַפְסִיקִין בֵּין קריאת פרשת פָּרָה, שהיא הפרשה השלישית בסדר זה, לְבין קריאת פרשת הַחֹדֶשׁ, שהיא הרביעית. וְסִימַן כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ, הדין האמור לגבי שתיית ארבע כוסות בליל פסח, בֵּין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ, אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה, אבל בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה, וכך מפסיקין בין פרשה ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית אבל לא בין שלישית לרביעית. וּבְדִין הוּא – מצד הדין היה ראוי שֶׁיַּקְדִּים קריאת פרשת הַחֹדֶשׁ לְקריאת פרשת פָרָה, כפי סדר התאריכים שאירעו בהם עניני הפרשיות הללו, שֶׁבְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבִשְׁנֵי יָמִים בְּנִיסָן נִשְׂרְפָה פָּרָה אֲדֻמָּה, שהרי לא היו יכולים לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן, כיון שדינה להשרף מול פתח אהל מועד, וְלָמָּה הִקְדִּימוּהָ – מדוע הקדימו את פרשת פרה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא טָהֳרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וכיון שרק מחמת כן הקדימוה, אין להקדימה הרבה, ולכן אין מפסיקים בין פרשת פרה לפרשת החודש.

מסיים הרי"ף את הכללים שבפרשות אלו: נְקוֹט הַאי סִימָנָא בְּיָדְךָ – תפוס סימן זה בידך, כַּד מִקְלָע – כאשר חל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן (כלומר, שזהו ראש חדש אדר שני, בשנה מעוברת) בְּשַׁבָּת, אוֹ בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, אוֹ בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, אוֹ בַּשִּׁשִּׁי בְּשַׁבָּת, צְרִיכִין לְאַפְסוֹקֵי בְּהַדֵּין פַּרְשִׁיָּתָא – צריכים להפסיק באמצע ארבע פרשות אלו בשבת אחת שאין קוראים בה אחת מהפרשיות הללו, וְסִימָן זבד"ו, שאם חל ראש חדש באחד מימים אלו, מפסיקים בשבת אחת. וְהַדֵּין פַּרְטָא דְּמִילְתָּא – וכך הם פרטי הדינים, כַּד מִקְלָע – כאשר מזדמן ראש חדש בְּיוֹם שַׁבָּת, מַפְסִיקִין בשבת החלה בַּחֲמֵיסַר – בט"ו בַּאֲדָר, וְסִימָן זט"ו, כלומר כשראש חדש חל ביום ז', והיינו בשבת, מפסיקים ביום ט"ו. וְכַד מִקְלָע בִּתְרֵין בְּשַׁבָּא – וכאשר חל ראש חדש ביום שני, מַפְסִיקִין בְּשִׁתָּא בַּאֲדָר – בשבת החלה בו' באדר, וְסִימָן ב"ו. וְכַד מִקְלָע בְּאַרְבַּע בְּשַׁבָּא – ביום רביעי, מַפְסִיקִין בְּאַרְבָּעָה בַּאֲדָר, וְסִימָן ד"ד. וְכַד מִקְלָע בְּמַעֲלֵי שַׁבָּתָא – וכאשר חל ראש חדש ביום שישי, מַפְסִיקִין בִּתְרֵין בַּאֲדָר וּבְשִׁתָּא עָשָׂר בַּאֲדָר – מפסיקים בשתי שבתות, בב' באדר וט"ז באדר, וְסִימָן, ובי"ו.

משנה

משנתנו ממשיכה לפרט את קריאות ה'מפטיר' במועדים שונים: בְּיום טוב ראשון של פֶּסַח, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – שבספר ויקרא, וזו הפרשה המתחילה ב'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד' (ויקרא כב כז) ואחר כך מובאים בה עניני המועדות. בָּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, קוראים פרשת 'שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת תִּסְפָּר לָךְ' (דברים טז ט). בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוראים פרשת 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ' (ויקרא כג כד). בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוראים פרשת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא טז) בה מובא סדר עבודת כהן גדול ביום הכפורים. בְּיוֹם טוב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כמו בפסח, וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג – בחול המועד סוכות, קוֹרִין בְּפרשת קָרְבְּנוֹת הֶחָג (במדבר כט) בהם ציותה התורה מה להקריב בכל יום, וכיון שבסוכות משתנה מספר הפרים הקרבים מיום ליום, קוראים בכל יום את הפרשה של אותו היום.