מסכת מגילה, פסקי הלכות, פרק ד (ד)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

עא. אין הכהנים רשאים לכופף את אצבעותיהם לאחר שפשטו אותם בברכת כהנים, עד שיחזירו פניהם מהציבור.

עב. אין קוראים 'כהנים' עד שיסיימו הציבור לענות 'אמן' על ברכת רצה. ואין הכהנים מתחילים בברכת כהנים עד שהמקריא יסיים להקריא להם את הברכה, ואין הציבור עונה 'אמן' עד שיסיימו הכהנים את הברכה. ואין הכהנים ממשיכים לפסוק הבא עד שיסיימו הציבור לענות אמן. ואין הכהנים מחזירים פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח הציבור בברכת 'שים שלום'. ואינם עוקרים רגליהם מן הדוכן עד שיסיים שליח הציבור ברכת שים שלום.

עג. צריכים הכהנים להגביה ידיהם כנגד כתפיהם. ובבית המקדש מגביהים ידיהם מעל ראשיהם, מלבד כהן גדול שאינו מגביה ידיו מעל הציץ.

עד. כהן המברך את העם בברכת כהנים, מתברך. ושאינו מברך, אינו מתברך.

עה. כהן שקראו לו לעלות לדוכן לברך כהנים, ואינו עולה, עובר בשלשה מצוות עשה.

עו. כהן שלא עלה לדוכן עד ברכת 'רצה', ואף לא עקר רגליו ממקומו כלל, אינו יכול לעלות לברכת כהנים באותה תפילה.

עז. כהן שלא נטל את ידיו, לא ישא את כפיו לברכת כהנים.

עח. קודם שמברך הכהן ברכת כהנים, מברך הוא ברכת המצוות, 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לברך את עמו ישראל באהבה'.

עט. כשעוקר רגליו לעלות לדוכן אומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא הברכה הזאת שציויתנו לברך את עמך, לא יהיה בה מכשול ועוון, מעתה ועד עולם'. וכשמחזיר פניו מהציבור אומר 'רבון העולמים, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה כמה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים' וגו'.

פ. בבית המקדש, שמזכירים שם את השם המפורש, בשעה שהכהנים מברכים הציבור אומר שלשה פסוקים, 'ברכו ה' מלאכיו' וגו, 'ברכו ה' כל צבאיו' וגו, 'ברכו ה' על מעשיו' וגו'. אבל בשאר מקומות, שאין מזכירים את השם המפורש, הציבור שותק בעת הברכה.

פא. כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו.

פב. כהן שיכור, לא ישא את כפיו.

פג. אין הכהנים רשאים לעלות לדוכן לברכת כהנים בסנדליהם.