מסכת מגילה, פרק א, שיעור 1

משנה

קריאת מגילת אסתר בפורים היא תקנת נביאים, ומצות עשה מדברי סופרים. משנתנו מבארת באילו ימים נקראת המגילה: מְגִלָּה – מגילת אסתר, נִקְרֵאת באחד מימים אלו, לפי החילוקים שיבוארו להלן, בְּאַחַד עָשָׂר באדר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – לא לפני ולא לאחר ימים אלו. עתה מבארת המשנה באילו מקרים ובאילו מקומות נקראת המגילה בימים אלו: כְּרַכִּים (-ערים גדולות), הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר באדר, לפי שבשושן הבירה נחו היהודים ממלחמתם בט"ו באדר, ושושן היתה עיר המוקפת חומה. כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שלא היו מוקפות חומה בזמן יהושע בן נון, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר באדר, ככתוב במגילת אסתר, שהיהודים הפרזים (-הגרים בערים פרוזות, שאינן מוקפות חומה) עושים את יום הפורים בי"ד באדר, לפי שבאותו יום נחו מאויביהם (ותלו את הדבר בזמן יהושע בן נון, לפי שנאמר כאן 'הערים הפרזים', ונאמר בתורה 'לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי' (דברים ג ה), וכשם שבתורה מדובר על ערים שהיו פרוזות בזמן כניסת ישראל לארץ, אף במגילה הכוונה לערים אלו (גמרא). ומבואר בירושלמי שאנשי כנסת הגדולה תקנו כן כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, שהיתה חריבה באותו זמן, ולכן אמרו שבכל עיר שהיתה מוקפת חומה בזמן יהושע בן נון, וערי ישראל בכלל זה, קוראים בט"ו). אֶלָּא שֶׁבני הַכְּפָרִים מַקְדִּימִין את קריאתם לְ'יוֹם הַכְּנִיסָה', והיינו יום שני או חמישי בשבוע, שאז באים בני הכפרים לעיר כדי לשמוע קריאת התורה, ולא הטריחום לבוא שוב לאחר יום או יומיים לקריאת המגילה, אלא קוראים את המגילה באותו יום של קריאת התורה.

עתה מבארת המשנה את האופנים השונים, ומביאה את דינו של כל יום בשבוע בפני עצמו, כיצד נוהגים כשחל בו י"ד באדר: כֵּיצַד, אם חָל לִהְיוֹת י"ד באדר בְּיום שֵּׁנִי בשבוע, כְּפָרִים, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שאינן מוקפות חומה, קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, כעיקר הדין (שהרי בין כך באים בני הכפרים לעיר ביום זה לשמוע קריאת התורה), וְאנשי העיר המֻקָּפִין חוֹמָה, קוראים לְמָחָר, ביום ט"ו באדר, גם כן כעיקר דינם. אם חָל יום י"ד באדר לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי וּבִרְבִיעִי בשבוע, בני הכְּפָרִים מַקְדִּימִין את קריאתם לְ'יוֹם הַכְּנִיסָה' – יום שני בשבוע, שהם מתכנסים לעיירות כדי לקרוא בתורה, ולא הטריחום לחזור שוב בשלישי או ברביעי, אלא תיקנו שיקראו את המגילה ביום זה, שהוא י"ב או י"ג באדר (ובגמרא יבואר מדוע אין דוחים את הקריאה ליום חמישי, אף שביום זה גם כן קוראים בתורה), וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת שאינן מוקפות חומה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, שהוא יום י"ד באדר, וּמֻקָּפִין חוֹמָה קוראים לְמָחָר, בט"ו באדר. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי בשבוע, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, שהוא י"ד באדר, כעיקר הדין, ומֻקָּפִין חוֹמָה קוראים לְמָחָר, ביום ט"ו באדר, גם כן כעיקר הדין. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – ביום שישי, כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא חמישי בשבוע, שמתכנסים לעיירות לקרוא בתורה, והוא י"ג באדר, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפִין חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם – ביום שישי, ואף שבדרך כלל עיירות המוקפות חומה קוראים בט"ו באדר, בשנה שחל ט"ו באדר בשבת, גם הם קוראים בי"ד, ולעולם אין קוראים את המגילה בשבת, מחשש שמא יטלטלנה האדם ארבע אמות ברשות הרבים. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת (ודבר זה היה יכול להיות רק בזמן שקדשו חודשים על פי הראיה), כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא יום חמישי בשבוע, והוא י"ב באדר, וּמֻקָּפִין חוֹמָה קוראים לְמָחָר – ביום ראשון בשבוע, שהוא ט"ו באדר. חָל י"ד באדר לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, בני הכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, שהוא יום חמישי, והוא י"א באדר, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם – ביום ראשון, שהוא י"ד אדר, וּמֻקָּפִין חוֹמָה לְמָחָר, בט"ו באדר, כעיקר הדין.