מסכת מגילה, פרק ג, שיעור 24

וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשבת שפרשתה היא 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שבסיומה מתחילה פרשת 'כי תשא', שהיא פרשת 'שקלים', כיצד ינהגו, והלא אם יקראו את כל פרשת 'תצוה' ואחר כך את פרשת 'שקלים', לא יבחינו האנשים שיש כאן קריאה מיוחדת, אלא יסברו שזהו המשך הפרשה. אָמַר אַבַּיֵי, קָרוּ שִׁיתָּא – קוראים ששה בני אדם בִּ'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', ואינם מפסיקים בסיום הפרשה, אלא ממשיכים וקוראים את פרשת כי תשא עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת', וְחַד – והשביעי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת', ועל ידי חזרה זו ניכר שזו קריאה מיוחדת לשם פרשת שקלים. פוסק הרי"ף: וְקַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ – והלכה כמותו (ולא כמאן דאמר בגמרא שקוראים את פרשת 'תצוה' כרגיל, ואחר כך השביעי קורא את פרשת שקלים).

ואם חָל ראש חדש אדר לִהְיוֹת בְּשבת שפרשתה 'כִי תִשָּׂא' עַצְמָהּ, אָמַר אַבַּיֵּי, קָרוּ שִׁיתָּא – קוראים ששה בני אדם מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וַיַּקְהֵל', כלומר עד סוף הפרשה, וְחַד – והשביעי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר', שזו פרשת שקלים. מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבַּיֵּי – שנינו בברייתא כדברי אביי, חָל לִהְיוֹת בְּ'כִי תִשָּׂא' עַצְמָהּ, קוֹרִין אוֹתָהּ – את פרשת כי תשא, וְכוֹפְלִין אוֹתָהּ – וקוראים אותה פעם שניה, לשם קריאת פרשת שקלים.

אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר, מַקְדִּימִין וְקוֹרִין פרשת שקלים בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, מְאַחֲרִין את קריאת פרשת שקלים לשבת שממחרת ראש חדש. פוסק הרי"ף, וְקַיְימָא לָן כְּרַב – וההלכה היא כדברי רב, שמקדימים את קריאת פרשת שקלים לשבת שלפני ראש חדש.

שנינו במשנה, 'בַּשְּׁנִיָּה זָכוֹר'. אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, פּוּרִים (-י"ד באדר) שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר, מַקְדִּימִין לקרוא את פרשת 'זכור' בשבת שלפני פורים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, מְאַחֲרִין את קריאת פרשת 'זכור' לשבת שלמחרת פורים. פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא כְּרַב, שמקדימים לקרוא 'זכור' בשבת שלפני פורים, וַאֲפִילוּ בְּנֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר – אפילו עיירות המוקפות חומה, הנוהגים את יום הפורים בט"ו, שֶׁחָל פּוּרִים שֶׁלָּהֶן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אף הם מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה.

שנינו במשנה, 'בַּשְּׁלִישִׁית פָּרָה אֲדֻמָּה'. הגמרא מביאה ברייתא בענין סדרי הקריאה וההפטרה בשבתות אלו: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּ'כִי תִשָּׂא', והיינו פרשת שקלים, וּמַפְטִירִין בִּ'יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן'. וְאֵיזֶה הִיא 'שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה', כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילוּ אם חל ראש חדש בְּעֶרֶב שַׁבָּת שאחריה, קוראים בשבת שלפני ראש חדש. בַּשְּׁנִיָּה קוראים בפרשת 'זָכוֹר', וּמַפְטִירִין בפרשה העוסקת במלחמת שאול בעמלק (שמואל א' פרק טו), שנאמר בה 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם', וְאֵיזֶה הִיא 'שַׁבָּת שְׁנִיָּה', כָּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִילוּ אם חל פורים בְּעֶרֶב שַׁבָּת שאחרי שבת זו. בַּשְּׁלִישִׁית קוראים פרשת פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמַפְטִירִין בספר יחזקאל, בפרשה שבה נאמר הפסוק 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים' (פרק לו טז-לו). וְאֵיזוֹ הִיא 'שבת שְׁלִישִׁית', כָּל שֶׁסְּמוּכָה לְפוּרִים מֵאַחֲרָיו – שבת שחלה לאחר פורים, מַשְׁכַּחַת לָהּ – ודבר זה יכול להיות כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן בְּאֶמְצַע שַׁבָּת – באמצע השבוע, אֲבָל אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הַוְיָא – נחשבת כ'שבת שְׁלִישִׁית' אותה שבת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. בָּרְבִיעִית קוראים בפרשת 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' (שמות יב), וּמַפְטִירִין בפרשה שבספר יחזקאל (מה,יח-מו,טו) העוסקת בבית המקדש השלישי, ופותחת בפסוק 'כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ'. וְאֵיזוֹ הִיא 'שַׁבָּת רְבִיעִית', כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ – באותו שבוע, וַאֲפִילוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.