יום שלישי
ז' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת מועד קטן, פסקי הלכות, פרק ג (ג)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

כח. שלשה שנידו אדם, ומת אחד מהשלשה, אין השנים האחרים יכולים להתיר את הנידוי לבדם, אלא צריכים לצרף אליהם שלישי.

כט. המנודה מחמת עבירה שעשה, מנודה לכל ישראל.

ל. המנודה לרב, מחמת שזלזל בכבודו, מנודה גם לתלמיד. אך המנודה לתלמיד אינו מנודה לרב. המנודה בעירו, מנודה לכל מקום. אך המנודה בעיר אחרת, אינו מנודה לעירו. המנודה לנשיא, מנודה לכל ישראל, אך המנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא.

לא. סתם 'נידוי' הוא שלשים יום. אמנם בבבל נידוי הוא שבעה ימים בלבד.

לב. חכם המקפיד על אדם, אף שאינו מנדה אותו, עליו לנהוג בעצמו 'נזיפה', והיינו שינהג הרחקה בעצמו וישאר בביתו, ונוהג כן שבעה ימים. ובבבל נזיפה נוהגת יום אחד בלבד.

לג. רשאי תלמיד חכם לנדות אדם שזלזל בכבודו.

לד. תלמיד חכם רשאי לעשות דין לעצמו בדבר הברור לו להלכה.

לה. המכה את בנו הגדול, עובר משום 'לפני עור לא תתן מכשול', ומנדים אותו על כך.

לו. אדם הרואה שיצרו מתגבר עליו, יתיישב בדעתו ולא יחטא, כי יראת ה' היא ביד האדם, ויכול הוא להתגבר על יצרו.

לז. אדם שנידו אותו, ואינו יודע מי היה המנדה, ילך לנשיא, שהוא האדם החשוב ביותר בישראל, שיתיר לו את הנידוי.

לח. נידוי על תנאי, ואפילו שנידה האדם את עצמו, חל עליו וצריך הפרה.

לט. אדם שנידוהו בפניו, אין מתירים לו אלא בפניו (או בידיעתו) כדי שלא יחשוד באחרים שאינם מקפידים לנהוג בו נידוי. אך אם נידוהו שלא בפניו, ניתן להתיר לו שלא בפניו.

מ. השומע את חברו מזכיר שם שמים לבטלה, צריך לנדותו. ואם לא נידהו, הוא עצמו חייב נידוי.

מא. תלמיד חכם יכול לנדות את עצמו, ולהתיר לעצמו את נידויו.

מב. אדם שנידו אותו בחלומו, צריך עשרה בני אדם שיתירו לו את הנידוי, וצריכים להיות אלו עשרה הלומדים הלכות, ואם אין עשרה כאלו, יתירו לו עשרה הלומדים משניות. לא מצא אפילו עשרה כאלו, ישב בפרשת דרכים, ויאמר 'שלום' לעשרה בני אדם העוברים שם, כדי להגן עליו בינתיים, עד שיזדמנו לו עשרה הלומדים הלכות ויתירו לו.

מג. גם אם יודע האדם מי נידהו בחלום, אין אותו אחד יכול להתיר לו את החלום, שמא נשלח מהשמים רק לנדותו ולא להתיר לו.

מד. גם אם באותו חלום התירו לו את הנידוי, צריך הוא התרה של עשרה, כיון שאין חלום בלא דברים בטלים, ויתכן שההתרה שהיתה בחלום היא ה'דברים בטלים'.

מה. אב בית דין שחטא וראוי לנדותו, אין מנדים אותו בפרהסיא, אלא רומזים לו שישאר בביתו שלשים יום. וגם אם חזר וחטא, אין מנדים אותו בפרהסיא לעולם.

מו. תלמיד חכם שחטא חטא הראוי לנדות עליו, מלקים אותו, אך אין מנדים אותו, כיון שהנידוי חמור יותר.

מז. אותם שהתירו להם חכמים לגלח בחול המועד, כגון שבאו ממדינת הים וכדומה, אם היה להם פנאי לגלח קודם המועד, אסורים לגלח במועד. אבל נזיר ומצורע רשאים לגלח במועד גם אם היה להם פנאי קודם לכן, כדי שלא ישהו את קרבנותיהם.

מח. אבל, שחל יום השביעי לאבלותו בשבת שהיא ערב יום טוב, רשאי לגלח בחול המועד, כיון שלא היה יכול לגלח קודם לכן.

מט. מקצת היום השביעי של האבל ככל היום, ולכן מיד לאחר תחילת היום נחשב שהסתיימו שבעת ימי האבלות, והתחילו 'שלשים' ימי האבלות, ואם למחרת חל יום טוב, הרי הוא מבטל גזירת שלשים.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?