משנה ד: וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ. לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה. נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. נָתַן כֶּלִי עַל גַּבֵּי כֶלִי, לֹא פְסָלָהּ:
משנה ד: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, במנחת חוטא ובמנחת קנאות אין מוסיפים שמן ולבונה, ונאמר בהם איסור לא תעשה של נתינת שמן ולבונה, וְאם עבר ונתן שמן או לבונה במנחות אלו, חַיָּב מלקות עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן, פְּסָלָהּ, שהרי התערב השמן בסולת, ואי אפשר להוציאו. אך אם נתן עליה לְבוֹנָה, יִלְקְטֶנָּה, והיא כשרה. נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ של המנחה, אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. נָתַן כֶּלִי עַל גַּבֵּי כֶלִי, כלומר, לא נתן את השמן על הסולת עצמה, אלא נתן כלי עם שמן על גבי הכלי של המנחה, לֹא פְסָלָהּ: