מסכת מעשרות, פרק ה, משנה א
פרק ה, משנה א: הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, פָּטוּר. לָקַח בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, פָּטוּר. לָקַט לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:
פרק ה, משנה א: הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, כפי שהדרך היא לתלוש את השתלים לאחר שצמחו וגדלו מעט, ולשותלם בקרקע אחרת, ומתוך כך הם מתעבים ומתרחבים יותר, ובא לאכול מהם באותו הזמן, פָּטוּר מהפרשת תרומות ומעשרות, ואפילו הכניסם לביתו בינתיים, כיון שעדיין לא נגמרה מלאכתם. לָקַח – הקונה פירות בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, פָּטוּר, כיון שאין המקח מחייב במעשרות אלא אם כן קנה פירות תלושים, ולא כשקנה פירות מחוברים.
לָקַט שתילים כדי לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק, הרי זה נחשב כמי שנגמרה מלאכתן, ןהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:
