מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ד
משנה ד: מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ:
משנה ד: מַעֲרִימִין – מותר לבעלים להערים עַל פדיון מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כדי להפטר מחומש, כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ, וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה השייך לו, ואף שאם היה פודהו בעצמו היה עליו להוסיף חומש, כיון שנתן את הממון למי שאין ידו כידו, והם הפודים אותו, אינם צריכים להוסיף חומש. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ, והרי זה כאילו הוא עצמו פודה, ועליו להוסיף חומש.
