מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ה
משנה ה: הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת:
משנה ה: אדם שהָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן שלו, ויש שם פירות השייכים לו, ורצונו להפריש מהם מעשר שני ולחללו בדרך של הערמה ללא הוספת חומש, וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, שאילו היו בידו מעות היה נותנם במתנה לחבירו והיה הלה פודה אותם ללא חומש, וכפי שהתבאר לעיל (משנה ד), אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הנמצא עמו, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, והלה מפריש מהם מעשר שני, ועתה, שאין הפירות שלו אינו צריך להוסיף חומש על חילולם, וחוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי פירות אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁיש לי בַּבָּיִת.
