מסכת נגעים, פרק א, משנה א
משנה א: מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה. בַּהֶרֶת עַזָּה כַשֶּׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ כְּסִיד הַהֵיכָל. וְהַשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה, שְׁנִיָּה לָהּ כְּצֶמֶר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַשְּׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ כִּקְרוּם בֵּיצָה:
מסכת נגעים, פרק א
מסכת זו עוסקת בדיני נגעי אדם, נגעי בגדים ונגעי בתים. עשרת הפרקים הראשונים עוסקים בנגעי אדם, וכן פרק י"ד עוסק בדיני טהרת מצורע. פרק י"א עוסק בנגעי בגדים, ופרקים י"ב וי"ג עוסקים בנגעי בתים.
משנה א: נאמר בתורה בתחילת פרשת נגעי אדם 'אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת' (ויקרא יג ב), ו'שאת' ו'בהרת' הם מיני נגעים, אך 'ספחת' אינה מין ממיני הנגעים, אלא לשון דבר הנספח ונטפל לאחרים (כמו שנאמר 'סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת') ולמדו מכך שנכתבה לשון 'ספחת' בין ה'שאת' ל'בהרת', שלכל אחד משני נגעים אלו יש מראה נגע הטפל להם, ודינו שוה להם.
מַרְאוֹת נְגָעִים המטמאים את האדם, שְׁנַיִם הכתובים בפירוש בתורה, והם השאת והבהרת, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה, יחד עם עוד שני מראות נגעים שאינם מפורשים בתורה, והם כ'תולדות' של השאת והבהרת. ומבארת המשנה מה הם מראות אלו, א. 'בַּהֶרֶת', עַזָּה – הלובן שלה עז כַשֶּׁלֶג, ב. שְׁנִיָּה לָהּ – ה'ספחת', התולדה של הבהרת, צבעה כְּסִיד הַהֵיכָל. ג. וְהַ'שְּׂאֵת', צבעה כִּקְרוּם בֵּיצָה, שזהו המראה הכהה ביותר מבין ארבעת מראות הנגעים. ד. שְׁנִיָּה לָהּ – ה'ספחת', התולדה של השאת, היא כְּצֶמֶר לָבָן, שהוא לבן יותר מסיד ההיכל (נמצא שהבהרת היא הלבנה ביותר, אחריה הספחת של השאת, אחריה הספחת של הבהרת, ואחרונה היא השאת עצמה), דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַשְּׂאֵת היא כְּצֶמֶר לָבָן, ולובנה פחות מהבהרת, אך יותר משתי הספחות, ושְׁנִיָּה לָהּ – התולדה של השאת היא כִּקְרוּם בֵּיצָה. ואמנם אין נפקא מינה לענין הדין ממחלוקת זו, שהרי כל המראות מצטרפים זה עם זה (כמבואר להלן משנה ג'), אלא נחלקו בביאור לשונות הפסוקים.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
