מסכת נגעים, פרק יא, משנה ח

משנה ח: הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק, וְהָעֵרֶב, מִיָּד. וְהָאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן, מִשֶּׁיִּתְלַבֵּנוּ. כַּמָּה יְהֵא בַפְּקַעַת וּתְהֵא מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים, כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, אֲפִלּוּ כֻלָּהּ שְׁתִי, אֲפִלּוּ כֻלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה פְסִיקוֹת, אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ פְסִיקָה אַחַת וּקְשָׁרָהּ, אֵינָהּ מִטַּמְּאָה:

משנה ח: נאמר בפרשת נגעים (ויקרא יג מח) 'אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר', ללמד שטומאת נגעים שייכת אף בחוטי שתי או חוטי ערב קודם שנארגו יחד לבגד אחד. חוטי הַשְּׁתִי של הצמר, שהם דקים, וְחוטי הָעֵרֶב של הצמר, שהם עבים, אף שעדיין לא נארגו, הרי הם מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד לאחר טווייתם, אף שעדיין לא התלבנו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשְּׁתִי מיטמא בנגעים מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק במים רותחים ללבנו היטב, וְהָעֵרֶב מיטמא בנגעים מִיָּד (כיון שחוטי השתי דחוקים על חוטי הערב ומכסים אותם, אין מקפידים כל כך על ליבונם של חוטי הערב), שנאמר 'בבגד צמר או בבגד פשתים, או בשתי או בערב', ויש ללמוד מכך שכשם שבגד מיטמא בנגעים משנגמרה מלאכתו, אף חוטי שתי וחוטי ערב מיטמאים בנגעים רק לאחר שנגמרה מלאכתם. אמנם תנא קמא סובר שכיון שחילקה התורה בין דין הבגד לבין דין החוטים בתיבת 'או', יש ללמוד מכך שאין דינם שוה לענין זה, וחוטים מקבלים טומאה אף קודם שנגמרה מלאכתם. וְהָאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן, והיינו חוטי פשתן לאחר שנטוו אך עדיין לא נארגו (ובפשתן אין כל כך הבדל בין חוטי שתי לחוטי ערב, ולכן לא חילקו ביניהם), מיטמאם בנגעים מִשֶּׁיִּתְלַבֵּנוּ – לאחר שניתנו בתנור, ומתלבנים על ידי ההבל שבו.

כַּמָּה יְהֵא בַפְּקַעַת – חוט הכרוך סביב עצמו ככדור וּתְהֵא הפקעת מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים, אם יש בה כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה בד בשיעור שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות שְׁתִי וָעֵרֶב, ואֲפִלּוּ היתה הפקעת כֻלָּהּ שְׁתִי, שהם חוטים דקים ביותר, ואם היו משתמשים רק בהם לאריגת שתי וערב היה די בפקעת קטנה יותר, ואֲפִלּוּ היתה כֻלָּהּ עֵרֶב, שהם חוטים עבים ביותר, ואם היו משתמשים רק בהם לאריגת שתי וערב היה צורך בפקעת גדולה ביותר, בכל אופן משערים את הפקעת כאילו היתה חלקה שתי וחלקה ערב, בשיעור הראוי לאריגת שלש אצבעות על שלש אצבעות. הָיְתָה הפקעת עשויה פְסִיקוֹת – חוטים חתוכים וקצרים, אף שיש בכולם יחד שיעור שיש בו כדי לארוג בד של שלש אצבעות על שלש אצבעות, מכל מקום אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים (אך אם קשר את כל החוטים הקצרים זה לזה, הרי זו מיטמאה בנגעים). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ היתה רק פְסִיקָה אַחַת באמצע החוט, ואפילו שחזר וּקְשָׁרָהּ, אף על פי כן אֵינָהּ מִטַּמְּאָה.