מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק ג (ד) ופרק ד (א)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
סד. מותר לאדם להתפלל תפילת העמידה בסוכות כאשר הלולב ומיניו בידו, דכיון שמקיים בכך מצוה אין הדבר מטרידו מכוונתו.
סה. בשעה שמקיימים מצוות נטילת ארבעת המינים, צריך לאחוז אותם דרך גדילתם.
סו. הנוטל את ארבעת המינים בכלי, שאין זה דרך כבוד אלא דרך בזיון, אינו יוצא בכך ידי חובתו.
סז. קטן היודע לנענע את הלולב, אביו חייב לקנות לו לולב, לחנכו במצוות.
סח. קטן היודע להתעטף, חייב בציצית. והיודע לשמור תפיליו בנקיות, חייב בתפילין. והיודע לדבר, אביו מלמדו פסוק ראשון של קריאת שמע, ופסוק 'תורה צוה לנו משה'.
סט. קטן היודע לשחוט, וגדול עומד על גביו, אוכלים משחיטתו.
ע. קטן היכול לאכול כזית דגן בתוך כדי אכילת פרס, יש להרחיק מצואתו ומי רגליו לאמירת דבר שבקדושה. אמנם מצואתו ומי רגליו של גדול יש להרחיק ארבע אמות אף אם אינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס.
עא. קטן שיכול לאכול כזית בשר צלי, יכול הוא להיות מנוי על קרבן הפסח.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת סוכה, פרק רביעי (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. חכמים גזרו שלא ליטול לולב בשבת, ואפילו ביום טוב ראשון שחל בשבת, מחשש שיטלטלנו ארבע אמות ברשות הרבים כדי ללכת לבקי שלמדנו לנענע בו.
ב. חבטת ערבה הוא מנהג נביאים, וכיון שאין זו תקנה מחייבת אלא מנהג בלבד, אין מברכים על כך.
ג. ערבה זו שחובטים אותה די בכך שיהיה בה אפילו בד אחד שיש בו עלה אחד, ויש ליטלה בפני עצמה, ואדם יכול להשתמש לשם כך בערבה שבלולב.
ד. המכין לולב לעצמו מברך 'שהחיינו', וכשנוטלו מברך על נטילת לולב.
ה. בליל יום טוב ראשון של סוכות מברך על כוס הקידוש גם ברכות 'שהחיינו' ו'לישב בסוכה', ולכן אינו מברך 'שהחיינו' בעת עשיית הסוכה.
ו. בכל פעם ופעם שנכנס האדם לסוכה, מברך 'לישב בסוכה'.
ז. כשנכנס האדם לסוכה בליל יום טוב ראשון, מברך תחילה 'לישב
בסוכה' ואחר כך ברכת 'שהחיינו'.
ח. היו לפני האדם כמה מצוות, אינו מברך ברכה אחת על כל המצוות
אלא מברך על כל מצוה ומצוה את הברכה המיוחדת לה.
ט. אתרוג של מצוה, מוקצה הוא כל שבעת ימי החג, אבל ביום השמיני
אינו מוקצה. ולבני חוץ לארץ, הרי הוא מוקצה אף ביום השמיני, וביום
התשיעי אינו מוקצה.
י. סוכה של מצוה, מוקצה היא אפילו ביום השמיני.
יא. המפריש שבעה אתרוגים לשבעת ימי החג, ומשתמש בכל יום באתרוג
אחר, הרי אותו אתרוג שהשתמש בו מוקצה הוא לכל אותו היום,
ולמחרת מותר הוא בהנאה.
חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה."
(ספר יוחסין)
