מסכת סוכה, פרק א, שיעור 4

הגמרא דנה עתה במיני סוכות שונים, ומבררת האם הם כשרים לקיום מצוות סוכה: אָמַר רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם (-בשם) רַבִּי מֵאִיר, שְׁתֵּי סוּכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים – של יוצרי כלי חרס, הבנויות זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, בפנימית הוא דר ומצניע בה את הכלים המוכנים, ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוכר את קדרותיו, הַפְּנִימִית אֵינָהּ כשרה לשמש כסוּכָּה בחג הסוכות, כיון שאינה עשויה לצל אלא לדירה של כל ימות השנה, ואף שעתה רוצה הוא להשתמש בה כסוכה לשם מצוה, אין זו סוכה כשרה, כיון שלא ניכר שיושב בה לשם מצוות סוכה, שהרי היא משמשת למגורים כל ימות השנה (רש"י), או כיון שלומדים זאת ממה שנאמר (דברים טז יג) 'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ', ודרשו חכמים 'תעשה, ולא מן העשוי', ואף סוכה זו שנעשתה לשם בית, נחשבת כ'מן העשוי' (ר"ן), וְחַיֶּבֶת בִּמְזוּזָה, כיון שהיא נחשבת כדירת קבע לכל דבר. וְהַחִיצוֹנָה כשרה היא לשמש כסוּכָּה בחג הסוכות, כיון שמתחילתה אינה עשויה לשם דירה אלא לצל (וסובר רבי מאיר שאין צורך שתהא הסוכה עשויה לשם החג, אלא די בכך שתהא עשויה לשם צל), וּפְטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה, כדין דירת עראי הפטורה ממזוזה.

מקשה הגמרא, מדוע אנו פוטרים את הסוכה החיצונה ממזוזה, וּתְהֵא הַחִיצוֹנָה נחשבת כְּ'בֵית שַׁעַר' לַפְּנִימִית, וְתִתְחַיֵּב בִּמְזוּזָה, וכמבואר במסכת מנחות (לג:) שבית שער חייב במזוזה מדרבנן. מתרצת הגמרא, מִשּׁוּם דְּלֹא קְבִיעָה – כיון שאין הסוכה הפנימית חשובה וקבועה עד כדי שתחשב החיצונה לגבה כבית שער, אלא דין החיצונית ככל סוכת עראי, הפטורה ממזוזה.

תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, סוּכַּת גנב"ך, וראשי תיבות אלו הן סִימָן, סוּכַּת גּוֹיִם, סוּכַּת נָשִׁים, סוּכַּת בְּהֵמָה (-שנעשית לצורך צל לבהמה), סוּכַּת כּוּתִיִּים, אף שסוכות אלו נעשו על ידי מי שאינם חייבים במצות סוכה, או שלא לשם צל אדם, וכן כל סוּכָּה מִכָּל מָקוֹם – כל סוכה שהיא (ובגמרא מבואר שבאה הברייתא לרבות סוכת רקב"ש, כדלהלן), כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא, מה שאמרה הברייתא לשון 'כהלכתה', הכוונה וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָהּ לְצֵל, ולא לשם דירה או אוצר (כיון שלענין שאר הלכות סוכה לא היתה הברייתא צריכה לומר שיש צורך שיתקיימו, הבין רב חסדא שכוונתה לומר תנאי זה (ר"ן)).

וְכֵן סוּכַּת רקב"ש, וראשי תיבות אלו הן סִימָן, סוּכַּת רוֹעִים, סוּכַּת קַיָּיצִים – שומרי קציעות (תאנים השטוחות ליבוש), סוּכַּת בּוּרְגָּנִין (-שומרי פרדסים), סוּכַּת שׁוֹמְרֵי פֵּירוֹת, אף שאינם עושים סוכה קבועה, אלא לזמן קצר, (סוּכָּה מִכָּל מָקוֹם) – כל סוכה שהיא (ובגמרא מבואר שבאה הברייתא לרבות סוכת גנב"ך, כדלעיל), כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ, כלומר, וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָן לְצֵל, ולא לשם דירה או אוצר.

שנינו במשנה, 'סוּכָּה הַיְּשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין'. מבררת הגמרא, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי, הפוסלים סוכה שלא נעשתה לשם מצוה. ומבארת, כיון דאָמַר קְרָא (ויקרא כג לד) 'חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה", ומלשון 'חג הסוכות' יש לדרוש שכך אמרה תורה, עֲשֵׂה סוּכָּה לְשֵׁם חַג. ממשיכה הגמרא ומבארת, וְאילו בֵּית הִלֵּל, החולקים, דורשים את הפסוק באופן אחר, ולדבריהם, הַהוּא מִיבָּעֵי לְהוּ – פסוק זה נצרך לְכִדְרַב שֵׁשֶׁת, דְּכך אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲצֵי הסוּכָּה, בין עצי הסכך ובין עצי הדפנות, שֶׁאֲסוּרִין בשימוש חול כָּל שִׁבְעָה ימים של חג הסוכות, תַּלְמוּד לומַר – לכך נאמר בפסוק (שם) 'חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה", וְתַנְיָא בברייתא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל קרבן הַחֲגִיגָה, שאסור בהנאה משעה שהוקדש ועד שיוקטרו אימוריו, כָּךְ חָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַסּוּכָּה, שאסורה היא בהנאה בימי החג, תַּלְמוּד לוֹמַר 'חַג הַסּוּכּוֹת לַה", ו'חג' האמור כאן הוא רמז לקרבן חגיגה, ודימתה התורה את החגיגה לסוכה, מַה חֲגִיגָה היא קודש לַה', אַף סוּכָּה היא קודש לַה'.

משנה

הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ תַחַת ענפי הָאִילָן המחובר לקרקע, הרי זה כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבָּיִת, תחת התקרה, שהיא פסולה, כיון שהסוכה צריכה להיות תחת אויר השמים, שנאמר (ויקרא כג מב) 'בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ', ומכך שנכתבה תיבת 'בַּסֻּכֹּת' בכתיב חסר, דרשו חכמים שישב האדם תחת סיכוך אחד, ולא בסוכה שתחת הבית או האילן (גמרא).

סֻכָּה שנבנתה עַל גַּבֵּי סֻכָּה אחרת, באופן שהסכך של הסוכה התחתונה משמש כרצפה לסוכה העליונה, הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְאילו הַתַּחְתוֹנָה פְּסוּלָה, ואף בזה הטעם הוא כפי שהתבאר, כיון שמיעטו חכמים מלשון הפסוק שסוכה שיש לה שני סככים, פסולה. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה – אם אי אפשר לדור בסוכה העליונה, כגון שהסכך של התחתונה חלש, ואינו יכול להחזיק את המתגוררים מעליו, הסוכה הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה, כיון שגג זה שאי אפשר לדור עליו אינו נחשב קירוי לענין זה, ואינו פוסל.