מסכת עדיות, פרק א, משנה ג

משנה ג: הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, (אֶלָּא) שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, תִּשְׁעָה קַבִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם:

משנה ג: שיעור מקוה הוא ארבעים סאה, וצריכים מי המקוה להיות מים שלא נשאבו מעולם בכלי [כגון מי מעיין או מי גשמים הממלאים את המקוה], ולאחר שהושלם שיעור המקוה ממים כשרים, אין מים שאובים הנופלים לתוכו פוסלים אותו, אך לפני שהושלם שיעור ארבעים סאה ממים כשרים, ונפלו לתוכו מים שאובים, הרי הם פוסלים את המקוה מדרבנן, ומשנתנו מבררת מהו שיעור המים הפוסלים את המקוה.
הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין – שנים עשר לוג של מַיִם שְׁאוּבִין, שנפלו למים כשרים שבמקוה קודם שהושלם שיעורו, פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, כיון שפסול מים שאובים הוא מדרבנן, לא פסלו אלא בשיעור גדול, וכיון ש'הין' הוא השיעור הגדול של הלח שמצאנו בתורה, פסלו רק בשיעור זה. ואף על פי שאין צורך לומר 'מלא הין', אלא די לומר 'הין', אמר הלל לשון זו לפי (אלא) שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ, ורבותיו של הלל היו שמעיה ואבטליון, וכיון שהיו גרי צדק לא היו יודעים לבטא את האות ה"א, והיה נשמע שאומרים 'אין', וחששו שיטעו התלמידים ויחשבו שכוונתם לומר 'אין מים שאובים פוסלים', ולכן הוסיפו תיבת 'מלוא', ואמרו 'מלוא הין', ואמנם הלל עצמו ידע לבטא את האות ה"א כראוי, אך רצה לומר את הדברים בלשון רבותיו, ולכן אמר גם הוא 'מלא הין'. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, תִּשְׁעָה קַבִּין מים שאובים פוסלים את המקוה, כיון שזהו שיעור חשוב שיש בו כדי שטיפת כל הגוף, הרי הוא פוסל את המקוה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה, וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים – אורגים, מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלשֶׁת לֻגִּין  מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, כיון שזהו שיעור נסכי ציבור, הרי זה שיעור חשוב שיש בו כדי לפסול את המקוה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם [ולמה הוזכרה מלאכתם ומקומם, ללמד שלעולם לא ימנע אדם עצמו מבית המדרש, שאין לך אומנות פחותה מהגרדיים, ואין לך שער בירושלים פָּחוּת משער האשפות, ואף על פי כן אותם שני גרדיים הכריעו בדבריהם את כל חכמי ישראל].