מסכת עדיות, פרק א, משנה ד

משנה ד: וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה, לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם:

משנה ד: במשנה הקודמת הובאה מחלוקת הלל ושמאי לגבי שיעור מים שאובים הפוסלים את המקוה, והתבאר שם שאין הלכה כדברי אחד מהם, אלא כפי שהעידו הגרדיים בשם שמעיה ואבטליון, שואלת המשנה, וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה, אלא הוזכרו דבריהם כדי לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו ומתעקש על קיום דבריו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם, שהם הלל ושמאי, לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם, אלא הסכימו לדברי הגרדיים שהעידו בשם שמעיה ואבטליון [ואף שהלל ושמאי שמעו גם הם את דבריהם משמעיה ואבטליון, יש לומר שחזרו בהם שמעיה ואבטליון ממה שלימדו בתחילה את הלל ושמאי, וחזרו להורות כפי ששמעו מהם הגרדיים].