מסכת עדיות, פרק ב, משנה ט

משנה ט: הוּא הָיָה אוֹמֵר, הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן, בַּנּוֹי וּבַכֹּחַ, וּבָעשֶׁר, וּבַחָכְמָה, ובַשָּׁנִים ובְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו וְהוּא הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו) וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְנֶאֱמַר (שם) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה:

משנה ט: הוּא [-רבי עקיבא] הָיָה אוֹמֵר, הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן – האב מזכה לבנו דברים אלו, על פי רוב, בַּנּוֹי, שיהיה הבן נאה כאביו, וּבַכֹּחַ, וּבָעשֶׁר, שמוריש האב לבנו את ממונו, וּבַחָכְמָה – בסברא הישרה, שהיא בטבע האדם ודומה בכך לאביו, ובַשָּׁנִים – באריכות ימים, ובְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו וְהוּא הַקֵּץ, כלומר, כאשר מבטיח ה' לעשות טובה לדור מסוים בעתיד, הרי שמלבד מנין השנים שיעברו עד אותו זמן, תלוי הדבר גם במספר הדורות שיעברו, כיון שההבטחה תלויה באותו מספר מסוים של דורות, שֶׁנֶּאֱמַר 'קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ', ומביאה המשנה ראיה לדבר, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר 'וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה', לא היתה הגזירה תלויה רק במספר השנים אלא גם במספר הדורות, וְנֶאֱמַר באותו ענין 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה', כי היתה הגזירה תלויה גם במספר הדורות, והתקיים הדבר ביציאת מצרים, שהרי קהת בן לוי היה מאותם שיצאו מארץ ישראל למצרים, והוא היה דור ראשון, ובנו עמרם היה דור שני, ומשה רבינו היה דור שלישי, ובניו של משה, שהם דור רביעי, היו מאותם שנכנסו לארץ ישראל.